רע"א 1256/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי המשנה לנשיא א' טל מבית המשפט המחוזי מרכז לוד, דחה ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז להאריך את צו האשפוז הכפוי של המבקש, הסובל מסכיזופרניה פרנואידית. צו האשפוז הוארך עד ליום 4.3.2014, בשל חשש לשלומו של אביה של המבקשת, עמו מתגוררת המבקשת ומטרידה. המבקש הגיש בעבר ערעור על שני צווי אשפוז נוספים, שגם שניהם נדחו. בבקשת רשות הערעור הנדחית עתה, טען המבקש כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שגויה, שכן היא ספקולטיבית בדבר הסכנה שנשקף לאביו, וכי התנהגותו במהלך האשפוז מעידה על רוגע ושקט. זאת ועוד, טען המבקש כי ההחלטה לאשפז אותו נעדרת תשתית עובדתית ופוגעת בזכותו החוקתית לחירות. המשיבים טענו, לעומת זאת, כי התעקשותו של המבקש לחזור לגור עם אביו לא הותירה ברירה אחרת לשלול את הסכנה הנשקפת ממנו, וכי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית הייתה שיקול דעת מקצועי סביר. לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט בית המשפט שלא ליתן רשות ערעור, שכן הבקשה לא העלתה שאלה כללית מעבר לאינטרס הצדדים ולא היה חשש לעיוות דין חמור. בית המשפט נימק זאת בכך שמחלת הנפש של המבקש ושיקול דעתו הלקוי מהווים סכנה לשלומו של אביו ולאורח חייו התקין. עם זאת, בית המשפט הדגיש את ייחודו של המקרה, וציין כי נראה כי הסכנה הנשקפת מהמבקש מוגבלת לאביו בלבד, והנחה את העובדים הסוציאליים ורשויות הרווחה למצוא למבקש חלופת דיור שתאפשר לו לעזוב את בית אביו. עוד נקבע בהחלטה כי כל החלטה עתידית בעניינו של הפונה צריכה להתחשב בחוות הדעת של הרופאים המטפלים ובעקרון האשפוז הכפוי כמוצא אחרון בלבד. לבסוף נדחתה הבקשה, והפרקליטות התבקשה להעביר את ההחלטה לגורמי הרווחה הרלוונטיים כדי לסייע במציאת פתרון דיור למבקש.