בר"ע 507-04-17

תקציר

בפסק הדין הנבדק התייחס בית המשפט לסוגיה הפרוצדורלית של זימון עדים נוספים בתיק משפטי. בתחילה, הן המבקשת והן המשיב הסכימו לדיון בבקשה למתן רשות ערעור כערעור, אשר התקבל בחלקו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. המקרה הדגיש את החשיבות הקריטית של בחינת הרלוונטיות והנחיצות של עדויות עדים כמפורט בפקודת הראיות, המאפשרת לבית משפט לסרב לזימון אם העדות נחשבת מיותרת או לא רלוונטית. למרות זאת, הדגיש בית המשפט כי יש להפעיל את שיקול הדעת לסרב לעדות במשורה, כפי שראינו בפסיקה קודמת. במקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט המחוזי שכח לבחון אם העדויות המבוקשות רלוונטיות לגילוי האמת, והסתפק בביטול הבקשה על סמך מספר העדים העולה על האמור בתחילה. אושרה אחריותו של בית המשפט להגביל עדים; עם זאת, אי הערכת הרלוונטיות של העדויות למשימת חיפוש האמת חייבה בחינה מחודשת. בית המשפט קבע כי הליך הוגן מחייב הערכת רלוונטיות לפני קביעת מגבלות על הופעת עדים, מה גם שביטול זימונים לעדים בטרם עת עלול להוביל להטעיה בהליך. משכך, הורה בית המשפט כי בית המשפט המחוזי יבחן מחדש את הרלוונטיות של שלושת העדים הנוספים המוצעים, תוך הכרה בטעות הפרוצדורלית בדחיית הבקשה תחילה. הערעור התקבל מבלי להטיל הוצאות על המערערת, שכן בקשתה נדחתה במישור המחוזי ללא התחשבות מלאה בטענות המשיב. לפיכך, פסק הדין מחייב את בית המשפט המחוזי לבחון מחדש את קבילותן של עדויות אלה לפני או אחרי שמיעת עדויותיו המתוכננות של המבקש, תוך הדגשת עשיית צדק שוויונית על ידי הבטחת שקילת כל הראיות הרלוונטיות בהכרעה בתיק.