ת"א 5104-03-13

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישו צעיר וצעירה נגד בית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. שני התובעים אושפזו במחלקה הסגורה של בית החולים עקב התקפים פסיכוטיים וטענו כי קיימו יחסי מין במהלך שהותם שהביאו להריון לא רצוי וללידת ילד. התובעים טענו כי בית החולים התרשל בהשגחה עליהם שהובילה להריון ולכן עליו לפצותם בעלויות גידול הילד, כמו גם בנזקים נוספים. השופטת פתחה בבדיקה האם יחסי המין שתיארו התובעים אכן התקיימו בתוך המחלקה הסגורה של בית החולים, וקבעה כי אם אכן התרחשו, סביר להניח שהם התרחשו בשירותים ולא במועדון המחלקה כפי שנטען. לאחר מכן התייחסה השופטת לטענתן העיקרית של התובעות כי בית החולים התרשל בהשגחתן עליהן, מה שהביא להריון. השופט פירט את הנהלים ואת רמת הפיקוח הקיימת במחלקה הסגורה והגיע למסקנה כי פעולות בית החולים היו סבירות ובהתאם לזכותם של המטופלים לפרטיות ולכבוד. השופטת מצאה כי טענת התובעות בדבר היעדר פיקוח מספק אינה מבוססת, שכן הן לא פירטו אילו צעדים היה על בית החולים לנקוט כדי למנוע את ההיריון. באשר לטענה של "הריון בעוולה", הסבירה השופטת כי עילת תביעה זו מוגבלת בדרך כלל למקרים של רשלנות רפואית בהם הליכי מניעת הלידה כשלו. מאחר שלא מדובר במקרה של רשלנות רפואית, קבעה השופטת כי טענת התובעות הרחיבה את המושג הריון בעוולה באופן רחב מדי ולכן אינה תקפה. השופטת דחתה גם את טענות התובעים לפגיעה באוטונומיה, היעדר הסכמה מדעת וניהול תיק רפואי לא מספק, וקבעה כי הן סתמיות וחסרות תמיכה. כמו כן, השופטת קבעה כי לידת ילד בריא שהביא אושר להוריו אינה יכולה להיחשב כנזק, ותביעת התובעים לפיצוי הוצאות גידול הילדים ועוגמת נפש נדחתה. השופטת סיימה את דבריה בכך שדחתה את התביעה במלואה, ללא צו להוצאות, בנימוק של היעדר הוכחות לטענות המשפטיות של התובעים נגד בית החולים.