ע"פ 2635/95

תקציר

תאונה אירעה בתחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה, וגרמה למותם של שני עובדים ולפציעתם של שניים נוספים. ארבעה עובדים, בהם שלושת המערערים, הואשמו בגרימת מוות ברשלנות אך זוכו בבית משפט השלום בחדרה. המדינה ערערה על הזיכוי בבית המשפט המחוזי בחיפה, וכתוצאה מכך התקבלה החלטה חצויה. סגן הנשיא סלוצקי תמך בהרשעת הנאשמים, ואילו השופט לינדנשטראוס תמך בזיכוי. פסק דינו של השופט פאיזם היה חצוי, וקיבל את הערעור על זיכויו של נאשם אחד ודחה אותו לגבי שלושת האחרים. כתוצאה מכך, דחתה החלטת הרוב את הערעור בעניין ארנסט טסלר וקיבלה אותו לטובת שלושת המערערים, מה שהוביל להרשעתם. המערערים, המיוצגים על ידי סניוחם, טענו כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בזיכויו של בית משפט השלום אינה מוצדקת, וביקשו את השבת זיכויים. הערעורים התמקדו בשאלה האם מעשיהם של המערערים תרמו לגרימת הרצח ברשלנות. הוסכם כי התאונה לא הייתה מתרחשת אילו פעולת הכבישה הייתה מתבצעת עם האוגן במקום, ולא היו נהלים כתובים להפעלת גוף החימום. המחלוקת המרכזית נסבה על השאלה האם יכלו המערערים לצפות מראש את הסיכון הכרוך במעשיהם, במיוחד ללא נוהל עבודה מוגדר. שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי הרשיעו את המערערים, בטענה שהיה עליהם להיות מודעים לסכנה ולבקש הכוונה מאנשי מקצוע. עם זאת, השופט גולדברג חלק על כך, והדגיש כי ראייה לאחור אינה צריכה להכתיב את פרשנות הרשלנות. במקום זאת, ההתמקדות צריכה להיות בשאלה האם עובד סביר יכול היה לצפות את הסיכון. השופט גולדברג, יחד עם השופט מצא, זיכה את דוד פיינבלט ורפאל גוזלן, בטענה שלא ניתן היה לצפות באופן סביר שהם יהיו מודעים לסיכון. השופט קדמי, לעומת זאת, סבר כי היה על גוזלן לחקור עוד לפני הפעלת תנור החימום, בהתחשב בכך שהבחין באוגן המפורק. רק ערעורו של לוטן נדחה פה אחד, ועניינו יחזור לבית משפט השלום לצורך מתן גזר הדין, בעוד ערעוריהם של גוזלן ופיינבלט התקבלו והחזירו את זיכויים.