דב"ע נה/93 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לתוקפם של הסכם קיבוצי והסכמים פרטניים בין המערערות לבין המועצה לשיווק הדרים (המשיבה מס' 1) בדבר תנאי הפרישה של המערערות. ההסכמים לא אושרו על ידי הממונה על השכר לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, ולכן הוכרזו בטלים על ידי הממונה. בית הדין האזורי קבע כי יש לו סמכות לבחון את שיקוליו של הממונה על השכר והורה לו לשקול מחדש את העניין. בעקבות הבחינה המחודשת החליט הממונה על השכר שלא לאשר את ההסכמים. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי החלטת הממונה על השכר אינה סבירה וכי היה מקום לאשר את ההסכמים, בהינתן שהם דומים להסכמים שאושרו בגופים ציבוריים אחרים. לפיכך קבע בית המשפט כי ההסכמים תקפים, אך מאחר שלא אושרו, הם מזכים את המערערים ב-70% בלבד מההטבות שנקבעו בהם. אחד השופטים התנגד וטען כי החלטת הממונה על השכר סבירה וכי יש לבטל את ההסכמים לחלוטין. בהתאם לכך, קיבל בית המשפט בדעת רוב את הערעור וקבע כי המערערים זכאים לתנאי הפרישה שנקבעו בהסכם הקיבוצי הזהים לאלה של עמיתיהם, בתוספת 70% פיצוי בגין ההפרש בתנאי הפרישה. המשיב חויב לשלם לכל אחד מהמערערים הוצאות ערעור בסך 7,000 ₪.