ב"ש 7257/04

תקציר

המשיב מואשם בעבירות רבות של זיוף, מזיוף מסמכים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בסך כולל של כ-21 מיליון ₪. טענת ההגנה העיקרית היא כי שליח שהועסק על ידי המשיב ביצע את הזיופים, ולמשיב לא הייתה כל מעורבות או ידיעה עליהם. עניינה של התביעה הוא נסיבתי, שכן אין בידיה ראיות ישירות הקושרות את המשיב לביצוע העבירות. לטענתם, גרסתו של המשיב לאירועים אינה מתקבלת על הדעת, תוך הדגשת חוסר עקביות ואי החלטיות בגרסתו, והצביעו על ראיות המצביעות על מעורבותו הישירה בזיוף. בא כוח המשיב חולק על כך, ומצביע על פגמים שנפלו בחקירה ועל האפשרות למעורבותו העצמאית של השליח. השופט מגיע למסקנה כי אף שהתביעה הציגה די ראיות לביסוס עילה לכאורה, אין בהן די כדי להצדיק את מעצרו בפועל של המשיב. גרסת המשיב, אף שהיא בעייתית, אינה ניתנת לביטול מוחלט בשלב זה. הראיות אינן חזקות דיין כדי להתגבר על הספק הסביר שמעוררת הגנתו של המשיב. יתר על כן, בעוד שהמשיב נחשב מסוכן לציבור וקיימת סכנה לשיבוש הליכי משפט, עילות מעצר אלה אינן מספיקות למעצר בפועל. תחת זאת, השופט קובע כי ניתן לשחרר את המשיב בערבות, עד לבחינה נוספת של ראיות חסויות בנוגע לסיכון הבריחה הפוטנציאלי של המשיב בשל הרווחים הכספיים המשמעותיים מהעבירות שבוצעו. ההחלטה בדבר התנאים לשחרורו של המשיב תתקבל לאחר עיון בראיות חסויות אלה, שפרטיהן יישארו חסויים. מסקנה זו תקפה גם אם המידע החסוי אינו נלקח בחשבון, אך בחינת ראיות אלה נחוצה לצורך קביעת תנאי השחרור.