ע"א 126/70

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לחבילת יהלומים ששועבדה לבנקים על ידי חייב ונמסרה למערער כנאמן. היהלומים לא הוחזרו והבנקים והמבטחת דרשו מהמערערת פיצוי. בית המשפט אישר את קבלת היהלומים על ידי המערערת בהתאם לתנאי שטר הפיקדון, אשר ביססו את אחריותו העצמאית של הנאמן. על פי שטר המכר, הנאמן היה אחראי להשבה מוחלטת של היהלומים או ערכם, גם אם אבדו שלא באשמתו. בית המשפט הדגיש את תוקפו של החוזה, וביטל את תחולת הוראות המג'לה על הפקדה בהיעדר כוונות נוגדות. עוד נקבע כי חתימת המערערת על שטר המכר אישרה קבלה בהתאם לתנאיו, וכי החוזה מחייב את הצדדים. בנוסף, בית המשפט התיר תיקונים בתביעה, ושילב את המבטחת כתובעת כדי להבטיח פסק דין מהותי. בית המשפט קבע, כי דחיית תביעת המבטח על ידי המערערת אינה מהווה הודאה והדחה, וכי שער החליפין הנוכחי צריך לקבוע את סכום הפיצוי. הסוגיה העיקרית הייתה פרשנות שטר הפיקדון, כאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי חובתה של המערערת היא מוחלטת ואינה מוגבלת להוראות המג'לה. המערערת הייתה אחראית להשבת היהלומים או ערכם, ללא קשר לאובדן או גניבה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר חייב את המערערת באחריות והורה על פיצויים, התקבל. בית המשפט דחה טענות טכניות מפותלות ופירש את השטר לטובת הבנקים. יתר על כן, היא הסכימה עם הערכת שווי היהלום של בית המשפט המחוזי ופסיקת ההוצאות. שני הערעורים נדחו, ופסק הדין לטובת הבנקים אושר.