ת"א 7307/05

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי הגנת ההתיישנות שהעלתה מדינת ישראל בתביעת נזיקין שהגישו אלמנתו ובתו הקטינה של עיתונאי איטלקי שנהרג ברמאללה בשנת 2002 אינה תקפה. התובעים הגישו את התביעה בשנת 2005, והמדינה טענה כי על פי חוק הנזיקין האזרחי המתוקן, התביעה התיישנה משום שהוגשה למעלה משנתיים לאחר האירוע. פסק הדין של השופט התבסס על מספר פרשנויות לחוק. ראשית, הוא מצא כי הוראת החוק המתוקן להארכה של שנה של תקופת ההתיישנות בת השנתיים, שבית המשפט יכול היה להעניק אם לא ניתנה לתובע הזדמנות סבירה להגיש את התביעה בתוך השנתיים, חלה גם על קטינים. לפיכך, מאחר שהתובע הקטין במקרה זה הגיש את התביעה בתוך שלוש שנים מיום האירוע, התביעה עדיין תקפה. שנית, השופט פירש את החוק כך שחישוב תקופת ההתיישנות הביא בחשבון את תקופת הפגרה של בית המשפט, ובכך האריך את המועד האחרון להגשת התביעה. לבסוף טענה השופטת כי ממילא ההוראות בדבר תקופת ההתיישנות שבחוק ההתיישנות הכללי עדיין חלות, ולפי הוראות אלה תקופת ההתיישנות של קטינים מחושבת רק בהגיעם לגיל בגרות. השופט התייחס בקצרה גם לחוקתיותו של החוק המתוקן והגיע למסקנה כי לא סביר שהוא יעמוד במבחן חוקתי, אך ניתוח זה אינו נחוץ לפסיקה במקרה ספציפי זה. המדינה חויבה לשלם לתובעים 25,000 ₪ שכר טרחה, והצדדים עודדו לנסות ליישב את הסכסוך באופן מעשי.