ת"א 73065-12-20

תקציר

התובעים, שהיו רוכשי דירה, הגישו תביעה נגד הנתבע, המוכר, בגין איחור במסירת הדירה, ליקויי בניה ואי עמידה במפרט המוסכם בחוזה. התובעים דרשו פיצוי בגין איחור במסירה, עוגמת נפש והפסדים כספיים שונים. השופט קבע כי למרות שהדירה נמסרה באיחור, דינה של תביעת התובעים לפיצוי להידחות משום שלא הצליחו להוכיח את גובה הנזק שנבע מהשיהוי. השופטת דנה בטענות הצדדים בנוגע לתקופת השיהוי וקבעה כי מועד מסירת הדירה נדחה בהסכמה הדדית, והעיכוב אינו מהווה הפרה של ההסכם. עוד קבעה השופטת כי סירובם של התובעים לקבל את הדירה במועד שנקבע לא היה מוצדק, שכן הליקויים לא היו חמורים דיים כדי להפוך את הדירה לבלתי ראויה למגורים. באשר לתביעה בגין ליקויי בנייה, קבעה השופטת כי התובעים זכאים לפיצוי כספי, שכן הנתבעת לא תיקנה כראוי את הליקויים בתוך זמן סביר. השופט הורה לנתבעת לשלם את עלות התיקונים כפי שקבע מומחה מטעם בית המשפט, בתוספת מע"מ ועוד 30% לפי עלות התיקון על ידי קבלן מזדמן, שהסתכמה ב-40,611 ₪. השופטת לא קיבלה את טענת התובעים בדבר מידות הממ"ד ופרשנות ההסכם, שכן התובעים לא טענו ולא הוכיחו את ירידת הערך שנגרמה עקב פער זה. השופטת פסקה לתובעים 8,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בהתחשב באופי הליקויים, השפעתם על חיי היומיום ואי הנוחות שנגרמה במהלך עבודות התיקון. השופטת גם דחתה את דרישת התובעים להוצאות דיור חלופי בתקופת התיקון, שכן היא לא נתמכה בחוות דעת המומחה. בסיכומו של דבר, השופט קיבל חלקית את התביעה והורה לנתבעת לשלם לתובעים 40,611 ₪ עבור הוצאות תיקון, 8,000 ₪ עבור נזק לא ממוני והוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין בסך 11,500 ₪. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום, אחרת היו כרוכים בהפרשי הצמדה וריבית נוספים.