ע"פ 2206/01

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני אישומים נגד הנאשם בביצוע מעשים מגונים ללא הסכמת המתלוננת, א'. האישום הראשון מתייחס לשני אירועים שאירעו בבת יער ובדירת הנאשם בנתניה. בית משפט קמא הרשיע את הנאשם בשני סעיפי האישום והערעור הוא לקבוע את תוקפן של הרשעות אלה. האישום השני, שבו נעתר פה אחד לערר לדחות את הערעור, מתייחס לאירוע נוסף של מעשה מגונה במתלוננת אחרת, ב.נ. בקביעה אם הנאשם אשם באישום הראשון, הערעור נסוב סביב מהימנותה של המתלוננת, א'. בית המשפט מוצא כי נפלו פגמים משמעותיים בתיעוד הליכי החקירה, ובפרט באי הקלטת ראיונות עם המתלונן, דבר הפוגע בזכותו של הנאשם להליך הוגן ולמשפט הוגן. פגמים אלה מביאים לכך שהגרסאות המאוחרות יותר של האירועים שמסר א', המפלילות את הנאשם עוד יותר, אינן יכולות להוות בסיס להרשעה. במקום זאת, על בית המשפט לבסס את ממצאיו על הגרסה הראשונה שמסרה, שהוקלטה ללא ידיעתה ואושרה מאוחר יותר על ידה. בבואה לבחון את פרשת בת יער, מסכימה ערכאת הערעור עם הנשיא והשופט חשין כי יש לזכות את הנאשם. בגרסתו הראשונה של א' לאירועים לא מוזכר השימוש בכוח, שהוא מרכיב מהותי באישום נגד הנאשם. הגרסאות המאוחרות אינן אמינות דיין כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר. לפיכך, ערכאת הערעור מקבלת את ערעורו של הנאשם על הרשעתו באירוע זה. באשר לאירוע בדירה בנתניה, מסכים השופט חשין עם דעתו של השופט צור כי השימוש באלמנט הכוח מתקיים, גם אם אין מדובר בכוח פיזי הקשור במישרין למעשה המיני עצמו. די בגרסתה הראשונה של א', יחד עם התנהגותה במהלך המעשה, כדי לקבוע כי לא הסכימה וכי הנאשם היה מודע לכך. חשין מציין כי פעולותיה של א' בהגנה על גופה והתנגדותה הברורה היוו התנגדות מספקת בהתחשב במצב בו הייתה. לפיכך, הערעור על ההרשעה בפרשת נתניה נדחה. השופט חשין מסכים גם עם הצעת השופט צור, לגזור שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, בגין התקרית בנתניה. עם זאת, מאחר שבית המשפט זיכה את הנאשם מאירוע בת יער, אין צורך להתערב בגזר הדין. התוצאה הסופית היא שערעורו של הנאשם על הרשעתו באירוע בת יער מתקבל, ואילו הערעור על הרשעתו באירוע בנתניה נדחה. גם ערעור המדינה על החמרת העונש נדחה.