ת"א 10333-07-10

תקציר

התובעים, יורשיו של עלי המנוח, טענו כי אביהם רכש חלקת אדמה מהמנוח חמד בשנת 1944, אך המכירה מעולם לא נרשמה באופן רשמי. הנתבעים חלקו על כך וטענו כי חמד מכר את כל החלקה לקק"ל בשנת 1969. העסקה של התובעים אמנם לא נרשמה, אך הוכחה כתקפה באמצעות ייפוי כוח חתום על ידי חמד. גם הנתבעים הודו במכירה לעלי, אך טענו כי הימנעותם של התובעים מרישומה מהווה חוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם לקק"ל לא היה תום לב בעסקה. אכן, היא הייתה מודעת או הייתה צריכה להיות מודעת לכך שעלי ורוכשים לא רשומים אחרים החזיקו בקרקע לפני ואחרי רכישת קק"ל. יתר על כן, קק"ל לא ביצעה בדיקת נאותות, שהייתה חושפת את המכירות הקודמות. עוד ציין בית המשפט כי הן התובעים והן קק"ל נמנעו מרישום הערות אזהרה במשך עשרות שנים, דבר המערער את טענותיהם לתום לב. משכך, ניתנה עדיפות לזכותם של התובעים, כבעלי העסקה הראשונה. עם זאת, מאחר שעלי מכר חלק מחלקו לצד שלישי, מקורות, קבע בית המשפט כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 2,869 מ"ר בלבד. התביעה נגד מקורות נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות. פסק דין זה, שניתן בהעדר הצדדים ביום 31.3.2021, קיבל חלקית את טענת התובעים.