ת"פ 535-11-20

תקציר

המקרה סובב סביב משאית שנתפסה על ידי המשטרה הירוקה בחשד להשלכת פסולת לא חוקית. בעל המשאית, הנאשם, ביקש לשחרר את המשאית אך נדחה בנימוק של חשד סביר ועבירות סביבתיות קודמות. בית המשפט, בהסכמת ההגנה, מצא בעיות בהמשך תפיסת המשאית, לרבות עיכובים בהגשת כתבי אישום וחוסר ניהול שהובילו לעלויות אחסון גבוהות. בית המשפט אמנם הורה על חילוט המשאית בשל חומרת העבירה ועברו של הנאשם, אך קבע כי עלויות האחסנה אינן צריכות להיות מוטלות על הנאשם, שכן הן לא היו מידתיות ולא הודיעו לו מראש. עם זאת, הנתבע היה אחראי לעלויות הגרירה ולהוצאות האחסון הראשוניות, שכן הן נבעו ישירות ממעשיו. השופטת, נועה פארמר, הדגישה כי דמי האחסנה צריכים להיות סבירים והוגנים, ובמקרים של חילוט ניתן יהיה להשיב אותם ממכירת הרכב. פסק דין זה נועד לאזן בין אכיפה סביבתית לבין הגינות כלפי הנתבעים, ולהבטיח כי עלויות האחסון מנוהלות ביעילות והנתבעים זוכים ליחס סביר במקרים כאלה.