ד"נ 28/76

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לפרשנות חוזה בפרויקט חיסכון בבנייה של משרד השיכון, הקובע כי מי שרוכש דירה "זכאי" לקבל הלוואה למימון חלקי של עד 40% מערך הדירה. העותר, שהמשרד סירב לקבל ממנו הלוואה של 40%, טען כי מדובר בערבות ולא רק באינדיקציה. דעת הרוב של השופטים ברנזון ומני תמכה בפרשנות המשרד כי סכום ההלוואה ייקבע על ידם. עם זאת, לאחר דיון נוסף הסכימו השופטים ויטקון, בן-פורת ואשר עם פרשנותו של העותר כי הוא זכאי להלוואה של 40% אם יחפוץ בכך, בהתבסס על המשמעות הרגילה של המילים בחוזה, הנסיבות והציפיות הסבירות של הצדדים. הם טענו כי ברגע שזכות נכללת בהסכם, היא הופכת להתניה משפטית. בנוסף, השופט ח' כהן, שהתנגד במקור, חיזק את דעתו כי על הממשלה לכבד את חוזיה, וכי האזרחים יכולים לסמוך עליהם. ההחלטה הייתה כי יש להעניק לעותר את ההלוואה ולדחות את ערעור המדינה, תוך שהמדינה משלמת לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.