ת"א 51576-06-17

תקציר

למבקשים ולמשיב היה סכסוך עסקי שנידון בבתי משפט סיניים. המשיב תבע את המבקשים בסין והפסיד לאחר שנה של התדיינות משפטית. המשיב ערער על ההחלטה, אך לא הצליח לאחר שישה חודשים של התדיינות בערעור. המשיב הביא את אותו מקרה לבתי המשפט בישראל, בתקווה לתוצאה שונה. המבקשים טענו כי יש לסלק את התיק מבתי המשפט בישראל בשל פסק הדין שניתן בסין. בית המשפט הישראלי הסכים עם המבקשים. בית המשפט קבע כי יש להכיר בפסק הדין הסיני בישראל ויצר מכשול משפטי בפני תביעת המשיב. בית המשפט ביסס החלטה זו על פסיקה קודמת התומכת בהכרה בפסקי דין זרים, במיוחד כאשר המשיב זכה למשפט הוגן בסין, ובחר להתדיין שם. עוד קבע בית המשפט הישראלי כי בידי המשיב אין ראיות חדשות וכי פסק הדין הסיני לא הושג במרמה. לכן, פסק הדין הסיני יצר מכשול, ואותו מקרה לא יכול היה להישפט בישראל. עם זאת, בית המשפט הישראלי מצא כי לא כל היבטי תביעת המשיב נדונו בסין. חלק מטענות המשיב בדבר הסכם זיכיון והפרתם הנטענת של המבקשים לא הועמדו לדין בסין ולכן לא ניתן היה לדחות אותן בשלב זה. למשיבה ניתנו 14 יום להחליט אם להמשיך בתביעה בעניין הסכם הזיכיון. עוד קבע בית המשפט כי יחליט על הוצאות הבקשה לאחר קבלת הודעת המשיב האם ברצונו להמשיך בתיק.