ע"פ 401/79

תקציר

פסק הדין עוסק בעיכול מכס מתל אביב, המואשם בשורה של עבירות הקשורות לעבודה. הוא זוכה מארבעה אישומים, כולל הראשון, השני, השמיני והתשיעי באישום הראשון. בגין שלושה אישומים הורשע הסוכן בהפרת סעיף 20 לחוק סוכני המכס – אישומים אלה נגעו לטיפול רשלני בשחרור מטענים ושימוש בכספי לקוחות לצרכים אישיים. עם זאת, השופט קבע כי פעולות אלה, אף שאינן ראויות, אינן מהוות הפרה של חובת הסיוע לרשות המכס. באישום החמישי הורשע הסוכן בעבירה על סעיף 212 לפקודת המכס, בגין אישור מסמכים מזויפים. השופט טען כי גם אם מדובר בנוהג מקובל בקרב סוכני מכס, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מהפרת ציווי חקיקתי ברור. באישום השביעי הורשע הסוכן בעבירה על סעיף 14 לחוק לתיקון חוק העונשין, בכך שהוציא שיק ללא כיסוי. השופט נימק זאת בכך שהסוכן ידע שהצ'ק לא יכובד על ידי הבנק, מה שמהווה את העבירה. באשר לאישום העשירי, הורשע הסוכן במרמה לפי סעיף 2 לחוק לתיקון דיני עונשין. השופט קיבל את טענת התביעה כי הסוכן, ביודעו את מצבו הכלכלי, קיבל במרמה כסף מלקוח לשחרור מהמכס, אך השתמש בו למטרות שונות. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מאשמת גניבה על ידי סוכן, שכן היה ספק סביר לגבי כוונת הסוכן לשלול מהלקוח את הכסף. באישום הנוסף הואשם הסוכן בגניבה בידי סוכן. השופט, למרות היסוס מסוים, זיכה את הנאשם, וקבע כי קיים ספק סביר באשר לכוונת הסוכן לשלול מהלקוח את הכסף. במקום זאת, הסוכן הורשע בעבירה הפחותה של קבלת דבר מה במרמה. כתוצאה מכך הופחתו הקנסות והמאסר על תנאי. הקנס הכולל הופחת ל-13,500 ל"י, והמאסר על תנאי נקבע לשנה, עם שישה חודשי מאסר על תנאי נוספים בגין הפרת פקודת המכס. השופטים הסכימו עם התביעה כי חוק סוכני המכס הופר, אך פירשו את הסעיפים המדוברים אחרת. השופט בכור סבר כי מעשיו של הסוכן חורגים מהסטנדרט הקבוע בחוק, ואילו השופט אשר טען כי סעיף 20 אינו קובע עבירה פלילית.