ת"א 39648-03-16

תקציר

המבקשת ביקשה לדחות את תביעת המשיב לפיצויי הפקעה, בטענה כי למשיב אין עילת תביעה. עוד טען המבקש, כי יש לדחות את התביעה משום שהוגשה באיחור ניכר העולה כדי מניעה, כי המשיב חתם על כתבי ויתור ביחס לקרקע המופקעת, כי יש לדחות את תביעת המשיב לפיצוי בגין 25% הראשונים של הקרקע המופקעת משום שהמשיב לא מיצה את ההליכים מול שר התחבורה, וכי המשיב לא פעל בתום לב. בית המשפט מצא כי תביעת המשיב אינה נטולת כל עילת תביעה. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה את טענת השיהוי, כנדרש, וכי עצם החתימה על כתבי הוויתור אין משמעותה כי המשיב אינו יכול לעתור לפיצויי הפקעה. בנוסף, מצא בית המשפט כי המשיב אכן פנה לשר התחבורה, וכי השיהוי הממושך של השר בתגובה יכול להיחשב כדחייה, ולכן לא ניתן לקבל את טענת אי מיצוי ההליכים. עוד מצא בית המשפט כי התנהגותו של המשיב לא הצביעה על חוסר תום לב במידה המצדיקה את דחיית התביעה על הסף. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה נדחתה, אם כי בית המשפט דחה חלק מטענותיה הספציפיות של המשיב, וקבע כי ההפקעה בוצעה לפי פקודת הדרכים וכי פקודת המקרקעין אינה חלה. עלויות הבקשה יישקלו בסיום ההליך.