בג"צ 3687/10

תקציר

העותר במקרה זה ערער על חוקיות מעצרו מכוח צו בדבר הוראות ביטחון וחוק המעצרים. לטענתו, ההחלטה להאריך את מעצרו התקבלה ללא נוכחותו וללא הסכמתו, והדיון לגופו של עניין התקיים לאחר תום תקופת המעצר הראשונית. בית המשפט הכיר בכך שנפל פגם בהליכי המעצר, אך לא מצא כי הוא אינו חוקי. בית המשפט קבע כי גם אם נפל פגם בהליך המעצר, אין הוא מחייב את שחרורו המיידי של העותר. החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים להאריך את מעצרו של העותר נמצאה בגדר סמכותו. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי לבית משפט קמא נתונה סמכות להאריך את המעצר, שכן מצא כי לבית המשפט הצבאי לערעורים יש סמכות לעשות כן גם לאחר תום התקופה הראשונה. בית המשפט הדגיש כי חומרת העבירות המיוחסות לעותר, לרבות הריגה וקשירת קשר, וסכנת הבריחה, מצדיקות את המשך מעצרו. לפיכך, העתירה נדחתה ולא נפסקו הוצאות. המשנה לנשיא ריבלין והשופטת ארבל הסכימו עם ההחלטה.