עפ"א 10389-08-24

תקציר

בית המשפט החליט כי אין בסיס חוקי למתן רשות ערעור על החלטה קודמת שהתקבלה בערכאה נמוכה יותר, בעניין צו הריסה למבנים שנבנו באופן בלתי חוקי על קרקע חקלאית מוגנת. החוק ברור כי רק צד להליך המקורי רשאי לערער על פסק דין סופי, והמבקשת, אף שהיא אלמנתו של הנתבע המקורי, אינה זכאית לקריטריון זה. בית המשפט גם מדגיש את העיקרון לפיו עבירות תכנון ובנייה הן חמורות ואסור לבתי המשפט לאפשר את המשך הבנייה הבלתי חוקית. צווי ההריסה הקודמים, שלא בוצעו, ופניות רבות של המנוח ויורשיו, מחזקים כולם את המצב המשפטי הקיים. המבנים המדוברים הוגדרו בלתי חוקיים והשימוש בהם אסור, ואין אפשרות להכשיר אותם בשל מעמדה המוגן של הקרקע. זאת ועוד, טענתה של המבקשת נעדרת תום לב, שכן היא נחשבת אחראית לעבירות שבוצעו במקרקעין על פי החוק. לא נפלה טעות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר; לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, ועיכוב ביצוע צו ההריסה מוסר. כעת רשאית המדינה לאכוף את ההריסה, תוך הבהרה כי יש להרוס רק את 105 המטרים הרבועים של מבנה המכלאה אלא אם נשקפת סכנה לשלום הציבור.