ע"א 4002/98

תקציר

הערר נדחה בשל הימנעותו של המערער ממיצוי התנגדויותיו ועררותיו בהליכים המתאימים של ועדת התכנון והבניה, כפי שנקבע בתקדימים. בדיני התכנון והבנייה מאוזנים האינטרסים השונים, ומאפשרים שיתוף ציבור בהתנגדויות במהלך הליך התכנון. למרות הזדמנות זו, המערערים לא התנגדו להחלטות מסוימות או ערערו מעבר לכך, דבר המצביע על אפשרות קבלה. ההתנגדויות המאוחרות שלהם, כולל אלה הנוגעות לאחוזי בנייה והקלות בנייה, נתפסו כתירוצים למנוע בנייה ולא כחששות אמיתיים. זאת ועוד, המערערים לא סיפקו תימוכין מקצועיים לטענותיהם, ובית המשפט מצא כי הגורם האחראי פירש את החוק באופן סביר. גם הערעור על תוקפו של היתר הבנייה, בהתבסס על דרישות רישום טכניות, נדחה מאחר שהיה סקיצה ונוהל נדרשים. בנוסף, המערערים, המתגוררים בעצמם במבנים בעלי היתרים דומים, לא הצביעו על פגמים קריטיים בהליך התכנוני המצדיקים פסילה. מאחר שהבנייה החלה על פי היתר תקף, קבע בית המשפט כי אין סיבה מהותית לדחות את ההחלטות התכנוניות הראשוניות. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. פסק הדין, שאושר על ידי הנשיא א' ברק והשופט (בדימוס) י' אנגלרד, ניתן על ידי השופט ריבלין ביום 22.6.03.