עב"ל 25651-11-15

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב פרשנות המונח "אלמנה" כהגדרתו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, והאם המערער, שהיה נשוי למבוטח בעת פטירתו, זכאי לכך. על פי החוק, אלמנה היא אישה שהייתה נשואה למבוטח למעלה משנה ולא נפרדה ממנו ולא הייתה זכאית למזונות בחמש השנים האחרונות שקדמו לפטירתו. בית המשפט מוצא כי המערער והמנוח אכן היו פרודים, אך למערער הייתה זכאות למזונות בהוראת בית המשפט. די בזכות זו, שלא שונתה או בוטלה, ובקבלת דמי המזונות בפועל, כדי להכיר במערערת כ"אלמנתו" של המנוח. לפיכך, היא זכאית לקצבת שאירים מהמשיב, למרות שבני הזוג היו פרודים שנים רבות וצו המזונות לא קוים. טענות המשיב המתמקדות בתשלום המזונות בפועל, ולא בקיומו של פסק דין או הסכם, נדחות, שכן הן סותרות את הניסוח הברור של החוק וההלכה הקודמת. אשר על כן, הערעור מתקבל, והמשיבה מחויבת לשלם למערערת קצבת שארים, תוך השתתפות בשכר טרחתה.