ע"ע 31190-07-16

תקציר

שלושת הערעורים הללו נובעים מסכסוך על יחסי עבודה. המשיב, סאמר סלאחאת, תושב הרשות הפלסטינית, תבע את המערערים – ט. אלימלך בע"מ, ואת תמר, דוד, ניר ואלון אלימלך – לקבלת הטבות לעובדים לאחר סיום עבודתו אצל המערערים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב אופי עבודתו של סאמר עם המערערים, ובפרט האם היה עובד או קבלן. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את טענותיו של סאמר, והוביל את המערערים להגיש ערעורים אלה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהעדיף במידה רבה את סאמר, התבסס על הראיות שהוצגו. בית הדין הסתמך על אישורי עבודה, טפסי בקשה ואישור מעובד ציבור כדי לקבוע כי לסאמר היו יחסי עבודה עם תמר ודוד בין השנים 2006 ל-2010, ועם ניר בין השנים 2011 ל-2012. מנגד, טענו המערערים כי היתרי העבודה זויפו וכי סאמר היה קבלן. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם, במיוחד בהתחשב בכך שדוד הודה כי הגיש בקשה להיתרי עבודה עבור סאמר. הערעורים התמקדו בעיקר בערעור על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. בערעורם של תמר ודוד ביקשו לדחות את קביעת בית הדין בדבר יחסי עבודה, אך השופטים אישרו את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, וציינו כי המערערים לא עמדו בנטל הראייתי המוטל עליהם. הם הדגישו כי טענות המערערים המכחישים את יחסי העבודה לא היו משכנעות, מה גם שדוד אישר את הקשר. מנגד, ערעורו של ניר הצליח להוכיח כי סאמר הודה במפורש כי לא עבד אצל ניר בתקופה המדוברת. לפיכך קיבלו השופטים את ערעורו של ניר, ופטרו אותו מכל התחייבות כספית כלפי סאמר. בסופו של דבר דחו השופטים את ערעורם של תמר ודוד, והותירו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו, תוך קבלת ערעורו של ניר. כמו כן חויבו השופטים בתמר ודוד לשלם לסאמר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 שקל.