בש"פ 5312/09

תקציר

שני גיסים, המכונים עותר 1 ועותר 2, הגישו עתירות לגילוי ראיות חסויות הנוגעות לכתבי האישום שהוגשו נגדם בעבירות הקשורות לטרור. הראיות המדוברות אושרו על ידי שר הביטחון כחסויות, כדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה. העותר 1 הואשם בעבירות שונות הקשורות למעורבותו בארגוני טרור רבים, ובהם החזית העממית לשחרור פלסטין וקוטת אלמג'אהדין. על פי החשד, הוא ביצע מעקבים אחר חיילי צה"ל, גייס פעילים ומסר מידע הפוגע בביטחון המדינה. נגד העותר 2 הוגש כתב אישום בגין עבירות דומות, לרבות הסעת פעילי דאעש ומסירת מידע לאויב. העותרים ביקשו רשימה מפורטת של הראיות החסויות, בטענה שהן נחוצות להגנתם. הם גם העלו טיעונים פסולים וביקשו מידע על שיטות החקירה שלהם ועל המודיעים המעורבים בעניינם. המדינה טענה כי החומר החסוי כלל פעולות חקירה סמויות ומידע מודיעיני, שחשיפתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות החסויות, מצא כי הן אינן חיוניות להגנתם של העותרים וכי הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה עולה על תועלת הגילוי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי החומר הפתוח והפרפרזות שנמסרו לעותרים הכילו את מירב המידע הדרוש להגנתם. לפיכך דחה בית המשפט את העתירות, תוך שהוא מדגיש כי העותרים עדיין יכולים לבחון את טענותיהם הפסולות. החלטה זו התקבלה על בסיס האיזון בין הצורך בעשיית צדק לבין שיקולי ביטחון המדינה.