עת"מ 1298/05

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה לאפשר לעותרת מס' 1, עובדת זרה מסורה ושומרת חוק, להישאר בארץ ולהמשיך לעבוד אצל העותרת מס' 2, מעסיקתה. העותרת מס' 1, מטפלת סיעודית, עבדה אצל העותרת מס' 2, ניצולת שואה קשישה, במסירות ובטיפול רב. אלא שאשרת השהייה שלה עמדה לפוג, והמשיבים סירבו לתת הארכה, בנימוקים פרוצדורליים. בית המשפט, בהכירו בסמכותה של המדינה להסדיר רישיונות שהייה, מדגיש את הנסיבות ההומניטריות, וקובע כי גירושו של העותר מס' 1 יגרום נזק חמור לבריאותו הנפשית של העותר מס' 2. סעיף 3א לחוק הכניסה לישראל מתפרש לטובת הגנה על חייה ושלומה של העותרת מס' 2, למרות שאינה עומדת בקריטריונים הנוקשים להארכת אשרה. השופט, בהדגישו את ערכיה של המדינה היהודית, מתייחס להלכה היהודית ולעקרון "נפש נפש", המחייב העדפת חיים ורווחה על פני מצוות דתיות. משכך, מורה בית המשפט למשיבים להכשיר את העסקתו של העותר מס' 1 למשך שנה, עם הארכות אפשריות אם הנסיבות לא ישתנו, ומורה למשיבים לכסות הוצאות ושכר טרחת עורך דין.