בג"צ 3997/14

תקציר

העתירה מערערת על חוקיות מינויו של ח"כ ט. הנגבי לסגן שר החוץ וטוענת כי הוא אינו סביר ולכן יש לבטלו. העותר טוען כי מאחר שבית המשפט קבע כי העבירה שבגינה הורשע הנגבי מהווה קלון, הוא אינו יכול לכהן כסגן שר. המשיבים 1 עד 3 טוענים אחרת, ועוד טוענים כי המינוי היה סביר. הנשיאה סבורה כי המגבלות הנוגעות למינוי שרים מקלות יותר מאלו של סגני שרים, ומוצאת את טענת העותר – לפיה אדם יכול לכהן כשר אך לא כסגן שר – אבסורדית. עוד מסבירה הנשיאה כי תנאי לכשירותו של אדם לתפקיד סגן שר הוא שאדם זה יהיה גם חבר כנסת, ולכן ההוראות בחוק היסוד לעניין הכנסת רלוונטיות. מסקנת הנשיאה היא כי לא הייתה מניעה חוקית למינויו של הנגבי, שכן הוא היה סביר ובהתאם לתנאים הנדרשים בחוק. אל הנשיא מצטרפים השופטים דנציגר ועמית, ואילו המשנה לנשיא רובינשטיין והשופטים חיות והנדל מסכימים עם מסקנתו, אך חולקים על עמדותיו מטעמי הסבירות. המשנה לנשיאה רובינשטיין סבור כי יש לשמור על עילת הסבירות ככלי לביקורת שיפוטית, שכן היא מאפשרת לבית המשפט לשמש כמבוגר אחראי ותורמת לשיפור המינהל הציבורי, אם כי הוא מכיר בכך שבחלק מהמקרים לא נעשה שימוש מספק בדוקטרינה זו. השופטת חיות מדגישה את חשיבותה של הסבירות כמושג נורמטיבי, ומציינת כי הכללים הנוגעים לה שימשו כלי מרכזי וחשוב להפעלת ביקורת על פעולות המינהל. השופט הנדל מוסיף כי יוזמת העותרים הייתה מוטעית, ואם הם מבקשים לשנות את החוק, ההליך המשפטי אינו הדרך לקדם עמדה זו.