ע"ב 1682/08

תקציר

התובע, מר אלכס כהן, עבד כמלצר אצל הנתבעות – מסעדת נאפיס ומסעדת BP – במשך כשלוש וחצי שנים. מר כהן טען כי לא השתכר שכר מינימום במהלך העסקתו, שכן אין לראות בטיפים שקיבל מלקוחות חלק משכרו. לטענתו, הוא לא העביר את הטיפים לנאשמים וכי הטיפים לא נרשמו בקופת המסעדה. לפיכך, הוא דרש מהנתבעים תשלומים שונים, לרבות הפרשי שכר מינימום, פדיון דמי חופשה והבראה, תשלום עבור חגים, החזר הוצאות נסיעה, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. הנתבעים הכחישו את טענותיו של מר כהן וטענו כי הוא קיבל את מלוא שכרו, כולל טיפים, שעמדו בדרישות שכר המינימום. לטענתם, הצדדים הסכימו כי טיפים שיקבל מר כהן יירשמו בקופת העסק וידווחו לרשויות המס. בנוסף, טענו הנתבעים כי למר כהן שולמו ימי חופשה, הוצאות נסיעה ופיצויי פיטורים. באשר לנסיבות פיטוריו ציינו הנתבעים כי מר כהן התפטר ולא פוטר. בית הדין בחן את סוגיית התשרים כשכר ומצא כי ההסכם בין מר כהן לבין הנתבעים קבע כי הטיפים שייכים למעסיק וישמשו לתשלום שכרו של מר כהן. אלא שבפועל, הטיפים נשארו אצל כהן ולא הועברו מדי יום דרך הקופה הרושמת של המסעדה. בית המשפט ציין כי מר כהן חתם על טפסים המאשרים כי קיבל טיפים השווים לשכר המינימום, וטיפים אלה דווחו כהכנסה חודשית של החברה. בית המשפט קבע כי עבור הימים בהם חתם מר כהן על הטפסים, הוא לא היה זכאי לשכר מינימום מאחר ואישר כי קיבל סכום השווה למינימום החוקי. באשר לימים בהם מר כהן לא חתם על הטפסים או החתימות היו שנויות במחלוקת, נפל הנטל על הנתבעים להוכיח כי שילמו לו שכר מינימום. בית המשפט הורה למר כהן להגיש רשימה של תאריכים אלה בתוך 10 ימים, והנתבעים יכלו להגיב בחישוביהם. אם מר כהן לא יגיש את הרשימה, תביעתו להפרשי שכר מינימום תידחה. באשר לסיום העסקתו של מר כהן, בית הדין מצא כי הוא התפטר משום שנפגע מהיחס אליו במהלך אירוע של/בקבוק קולה חסר. לפיכך, הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים, והנתבעים לא היו מנכים את שווי ההודעה המוקדמת מכל סכום המגיע לו. מר כהן היה זכאי להחזר הוצאות נסיעה עבור הימים בהם לא חתם על הטפסים או עבור אותם ימים בהם החתימות היו שנויות במחלוקת. הוא נדרש להגיש את חישוב ההוצאות הללו יחד עם רשימת התאריכים. הנתבעים יכלו להגיב תוך 10 ימים מיום קבלת מידע זה. בית הדין חישב כי מר כהן זכאי ל-37 ימי חופשה במהלך עבודתו אצל הנתבעים. מאחר שכבר קיבל תשלום חלקי עבור פדיון החופשה, היו חייבים לו 1,375 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית. לצורך דמי הבראה קבע בית המשפט כי מר כהן זכאי ל-1,272 ש"ח לשנה שבין אוגוסט 2005 ליולי 2006 ול-1,402.38 ש"ח לשנה שבין אוגוסט 2006 ליולי 2007. מאחר שהנתבעים כבר שילמו לו 3,549 ₪, מר כהן לא היה זכאי לסכומים נוספים. באשר לדמי חגים, קיבל בית הדין את טענתו של מר כהן כי עבד 20 ימי חג במהלך עבודתו. שווי כל חג נקבע על 116 ₪, ומר כהן היה זכאי לסך של 2,320 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. לבסוף, בית המשפט הורה לצדדים להגיש את תחשיבותיהם בנוגע להפרשי שכר המינימום והפרשי דמי הנסיעה בהתאם למועדים המפורטים. לאחר הגשות אלה יינתן פסק דין משלים, שיכלול גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.