בג"צ 4415/11

תקציר

העתירה במקרה דנן נסובה סביב החלטת שר התחבורה והבטיחות בדרכים להתלות את רישיון הנתב של העותרת בעקבות תאונה ימית קטלנית סמוך לנמל קצא"א באשקלון, בה הייתה מעורבת העותרת. החלטת השר התבססה על המלצות של גורמים מקצועיים שונים שייחסו את התאונה, בין היתר, למעשיו של העותר כטייס המכלית. ועדות אלה – ועדת החקירה והוועדה המיוחדת – מצאו כי התנהלותו של העותר תרמה לתאונה והמליצו על התליית רישיונו עד שישלים קורסי הכשרה רלוונטיים. ועדת הרישוי אימצה המלצות אלה והעבירה אותן לשר, שהחליט להתלות את רישיונו של העותר למשך שלושה חודשים, במהלכם היה אמור לעבור הכשרה תחת פיקוח. החלטה זו התקבלה לאחר שימוע שקיים מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שלטענת העותרת לא היה מוסמך. עוד טען העותר כי הליך קבלת ההחלטות היה לקוי וכי מסקנות הוועדות מתחו ביקורת יתר על מעשיו, תוך שלא נתנו משקל מספיק לתקלות אחרות ולאחריות רשות הספנות והנמלים. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בנימוק של חוסר עילה. בית המשפט הדגיש כי לא יחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים המעורבים, במיוחד נוכח מסקנות המומחים אליהן הגיעו גופים אלה לאחר בחינת נסיבות האירוע. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותר בדבר אישור הדיון או הליך קבלת ההחלטות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי שכרו של העותר ישולם במהלך תקופת ההשעיה, מה שהופך את טענתו לחופש העיסוק למיותרת. לבסוף ציין בית המשפט כי תקופת ההתליה כבר הסתיימה וכי כל החלטה חדשה בעניין רישיונו של העותר אינה בגדר העתירה הנוכחית. העותר חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.