בג"צ 1024/20

תקציר

העתירה הנדונה נסובה סביב אתגרי היישום של פסק דין קודם שניתן על ידי בית המשפט, הנוגע למעמדם של העותרים ובעלי קרקעות אחרים בתחום השיפוט של מושב שזור. פסק הדין, שניתן בהליך אזרחי, נועד להסדיר את מעמדם הלא ברור של אותם אנשים שהוקצו להם קרקעות על ידי המושב מבלי שהתקבלו כחברים באגודה השיתופית שלו. העותרים, המשתייכים לקבוצה של 19 משפחות המיועדות לקבל מגרשים בתחומי המושב, ביקשו את התערבות בית המשפט כדי לחייב את רשות מקרקעי ישראל לבצע את פסק הדין ולקבוע עימם הסכמי חכירה ישירים. עם זאת, הן מנהל מקרקעי ישראל והן המושב טענו כי יש לדחות את העתירה, בנימוק של התנגדויות פרוצדורליות ומורכבות יישום פסק הדין. לאחר שיקול דעת מעמיק, הסכים בית המשפט כי לרשות העותרים עומד סעד חלופי בדמות התדיינות אזרחית וכי ההליך הנוכחי אינו מספיק כדי לטפל בביזיון בית המשפט הנטען . יתר על כן, בית המשפט הביע את התרשמותו לכאורה כי ביצוע פסק הדין אכן כרוך בסוגיות סבוכות. עם זאת, עודד בית המשפט את מנהל מקרקעי ישראל לפעול במלוא המרץ ליישום פסק הדין בשיתוף העותרים ובעלי קרקעות נוספים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, ולא נפסקו הוצאות בהתחשב בנסיבות.