ת"א 31560-10-13

תקציר

הנתבעים ביקשו לדחות תביעה שהוגשה נגדם בשל התיישנות, שיהוי והיעדר עילת תביעה. התביעה הייתה קשורה להסכם היטל השבחה שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 בנוגע לחלקת מקרקעין. התובע טען כי הנתבע מס' 1 הציג מצגי שווא במהלך המשא ומתן, מה שגרם להם להסכים להפחתת תשלומי ההיטל. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. לטענתם, התובע ידע על מכירת הקרקע בשנת 1999, אך התביעה הוגשה בשנת 2013. התובע טען כי נודע להם על התרמית רק בשנת 2012, ולכן התביעה הוגשה במועד. בית המשפט קבע, כי בעוד שהתובע היה צריך לדעת על עילת התביעה מוקדם יותר, הגרסה הקודמת של סעיף 7 לחוק ההתיישנות, שהייתה בתוקף בעת הגשת התביעה, מחייבת ידיעה ממשית וסובייקטיבית על המרמה. מאחר שלא ניתן היה להוכיח את ידיעתו של התובע, לא ניתן היה לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. בנוסף, בית המשפט לא מצא עילה לדחות את התביעה בגין שיהוי, השתקה, היעדר עילת תביעה או היעדר יריבות. בקשת הנתבעים לסילוק על הסף נדחתה, וכל קבוצת נתבעים חויבה לשלם לתובעת הוצאות בסך 7,000 ₪.