רע"א 2186/12

תקציר

עניינו של פסק הדין בסכסוך כספי בין שחקן כדורגל מצליח, המשיב, לבין המבקש, יו"ר מועדון כדורגל וסוכנו לשעבר של המשיב. המבקש ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שפסק לטובת בקשת המשיב להעביר את התיק למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל. מוסד הבוררות הוא גוף סטטוטורי שבסמכותו לדון בסכסוכים הקשורים לפעילות ספורטיבית במסגרת ההתאחדות לכדורגל. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי המבקש, בהיותו יו"ר וסוכן, מצוי בסמכותו של המכון, ולכן יש להעביר אליו את התיק. המבקש טען כי ההחלטה פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות וכי הסכמתו נדרשת לבוררות, אותה לא נתן. המשיבה וההתאחדות לכדורגל טענו כי סמכות המכון היא סטטוטורית ואינה תלויה בהסכמת הצדדים. יתר על כן, המבקש אכן היה כפוף לסמכות ההתאחדות לכדורגל בעת המחלוקת ומשכך, למכון הייתה סמכות לדון בעניין. פסק דינו של השופט רובינשטיין מתייחס תחילה לשאלה הפרוצדורלית האם ניתן לערער על ההחלטה בזכות או רק ברשות. השופט קבע כי מאחר שהמקרה הנוכחי קשור באופן מהותי לחוק הבוררות, נדרשת רשות ערעור. לאחר מכן בחן השופט האם יש עילה למתן חופשה כזו, שיש לתת אותה במשורה. הבקשה הצטמצמה לבחינת ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי וטענותיו של המבקש כי לא היה "בעל תפקיד" או "סוכן שחקן", אשר שתיהן כפופות לסמכותו של מוסד הבוררות. השופט ניתח בהרחבה את החוקים הרלוונטיים, לרבות חוק הספורט ותקנון ההתאחדות לכדורגל, ולא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. נפסק כי המבקש אכן נפל תחת סמכותו של מוסד הבוררות בשני התפקידים שהוזכרו לעיל. יתרה מכך, השופטת הדגישה כי סמכותו של המכון היא בוררות סטטוטורית, שאינה דורשת את הסכמת הצדדים, ומטרתה לפתור ביעילות סכסוכים הקשורים לספורט תוך שימוש בידע מיוחד. לבסוף, השופט קרא להתאחדות לכדורגל להבהיר את התקנות שלה, שאין להן הגדרות ברורות, כדי למנוע התדיינות משפטית עתידית. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב. השופטים זילברטל וברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.