ה"פ 3934-12-08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכויות הבעלות בשתי חלקות קרקע, ובפרט סביב השאלה האם למבקשים, שהם יורשי המנוחים חליל ומוסא, יש זכויות קניין תקפות. המשיב, לעומת זאת, טוען כי המבקשים לא הוכיחו בעלות כדין. לטענת המבקש, זכויות הבעלות נרכשו באמצעות עיבוד חקלאי, כמפורט בסעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הראיות שהוצגו, הכוללות עדויות בעל פה ומפת קרוצ'י, אינן מספיקות כדי לוודא את התקיימותם של התנאים לבעלות חוקית לפי סעיף 78. בנוסף, התנהגותו של מוסא לאחר הפקעת הקרקע בשנת 1954 מחזקת אף היא את המסקנה כי למנוח לא היו זכויות תקפות בנכס. עוד טוענים המבקשים, כי הם זכאים לפיצוי על סמך הבטחה שניתנה על ידי מינהל מקרקעי ישראל. עם זאת, ההתכתבויות שהוצגו, לרבות מכתבים מהממונה על המחוז, אינן מבססות הבטחה או התחייבות מחייבת למתן פיצויים. במכתבים, שאינם מוכחשים על ידי המשיב, מצוין במפורש כי הם אינם מהווים התחייבות כלשהי וכפופים לאישור הנהלת המינהל. מאחר שאישור זה מעולם לא ניתן, בית המשפט קובע כי טענות המבקשים אינן מוצדקות. משכך, בית המשפט מחליט כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך זכויות קנייניות כלשהן, ובקשתם לפיצויים נדחית. כמו כן, נדרשים המבקשים לשלם את הוצאות המשיב, בסך 12,000 ₪, בהפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין.