חדל"ת 27543-02-21

תקציר

פסק הדין מכיר במעמדו של המשיב כ"דייר מוגן" בבניין בבעלות יחיד המצוי בהליכי חדלות פירעון. המבקש, שהיה נאמן בהליך, ביקש לפנות את המשיב כדי לאפשר את מימוש זכויות הפרט בבניין. בעוד הנאמן טען כי המשיבה ויתרה על זכויות הדייר שלה, פסק הדין קובע אחרת. היא קובעת, כי מעמדה של המשיבה כדיירת מוגנת נבע מהסכם שכירות משנת 1975, ומהעברות זכויות לאחר מכן, לרבות לאחר התאגדותה של המשיבה בשנת 1983. ההכרה במעמד זה נתמכת בהסכמים ובהתנהלות הפרט בעבר. באשר לטענת הנאמן כי זכויותיו של המשיב לא נרשמו, פסק הדין מבהיר כי דיירות מוגנת אינה "זכות במקרקעין" הטעונה רישום. יתר על כן, אי רישום אינו שולל את זכויותיו של המשיב, אלא לכל היותר ייחשב כ"התחייבות לביצוע עסקה". פסק הדין דוחה גם את טענת נטישת הבניין, ומסביר כי צמצום השימוש בו על ידי המשיבה היה לקראת פינוי בעקבות הסכם לקבלת דמי פינוי. כך, המשיב מוכר כדייר מוגן, ועל הנאמן לנהל משא ומתן על "דמי פינוי" בגין פינוי המשיב, תוך מסירת הבניין למימוש זכויותיו של הפרט. ההחלטה תורמת לבירור הסוגיות המורכבות סביב זכויות הנושים, ללא חלוקת הוצאות למי מהצדדים.