ו"ע 17546-05-10

תקציר

המערערת, התנחלות קהילתית, החזיקה בחלקת אדמה המכונה גוש 2505, חלקה 227, אותה החליטה להרחיב בהתאם להחלטה 612 של מינהל מקרקעי ישראל, שהוחלפה מאוחר יותר בהחלטה 737. המערערת העניקה לכל בעל קרקע ביישוב את הזכות להמליץ על חבר מושב לחלקה בתכנית ההרחבה. למשפחת אלפסי, בעלי הקרקע המקומיים ומייסדי המערערת, הוקנתה זכות המלצה זו. מאוחר יותר הם מכרו את זכויותיהם בקהילה אך ביקשו לממש את זכות ההמלצה שלהם. המערערת המליצה על משפחת אלפסי למינהל, שמצאה אותם מתאימים, מה שהוביל לעריכת שומת מס שבח על ידי המשיב. המערערת התנגדה, והובילה להסכם לפיו המערערת תדווח על ההמלצה לפקיד השומה, והמשיב יבטל את שומת המס. ההסכם לא קבע מועד לדיווח. שנים לאחר מכן החל המשיב בהליכי גבייה, שהובילו את המערערת לבקש את ביטולם, אך המשיב סירב. בית המשפט מצא כי המערערת לא דיווחה על ההמלצה תוך זמן סביר כנדרש בחוק, והמשיבה לא הייתה חייבת להזכיר להם. עם זאת, הימנעותו של המשיב מדרישת מימוש בשנת 2002 הטילה ספק בשאלה האם המערערת הפרה את ההסכם, אם כי בית המשפט קיבל את הטענה כי ההמלצה הייתה צריכה להינתן עד סוף שנת 2002. מאחר שחובת המערערת לא קוימה, דחיית הערעור בטלה, ושומת מס שבח נותרה בעינה. עוד קבע בית המשפט כי ההמלצה אינה מהווה מכירה של זכויות במקרקעין שכן אין לה תוקף חוקי לחייב את המינהל להקצות קרקעות. מכאן, ששומת המס הייתה שלא כדין, והערעור התקבל. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.