עש"א 60615-02-19

תקציר

הערעור מצליח חלקית בטענה כי על בעלי הדירות בקומת המרתף לשלם שיעור מופחת (50%) מדמי הניהול של הבניין. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת הממונה כי הסכם הניהול בוצע כראוי וכי למשיבה היה מעמד לתבוע את חלקה של המערערת בשכר הטרחה. בית המשפט אישר גם את חישוב החוב של דמי הניהול על ידי הממונה, וקבע כי המשיב לא נדרש להציג ראיות להוצאות בפועל שהוצאו בעת הגשתו. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענת המערערת בדבר קיומה של פרקטיקה של שכר טרחה מופחת ליחידות מרתף, והגיע למסקנה כי בהחלטת הממונה נפל פגם מהותי בהתעלמות מעדויות מרכזיות בנקודה זו. בית המשפט קבע כי פרקטיקה זו אכן הוכחה, בהתבסס על עדותה הבלתי שנויה במחלוקת של עדת המשיב, הגב' אנגלשטיין, ועל תנאי הסכם המכר של המערערת. נוהג זה חל על התקופה הרלוונטית לתביעה, ובית המשפט הורה לערוך חישוב מותאם, שיובא בפני הממונה אם הצדדים לא הצליחו להסכים על השיטה. הערעור הצליח גם לבטל את ההוצאות שהוטלו על המערערת על פי פסק דינו של הממונה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.