עפ"ת 15343-04-23

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. המערער טען כי בית משפט קמא הסתמך על עובדות שלא צוינו בכתב האישום, אך ערכאת הערעור קבעה כי בית משפט קמא לא טעה כל שכן המועד הנכון לפקיעת רישיון הנהיגה של המערער צוין במסמכים שצורפו לכתב האישום וגם המערער הודה בכך. עוד טען המערער כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת על הכוונה לעתור למאסר על תנאי, אולם התביעה לא ביקשה מאסר בפועל, ומכאן שלא נדרשה הודעה כזו. זאת ועוד, מאחר שהמערער היה מיוצג על ידי בא כוחו לאורך כל המשפט, לא נפל פגם בהליך שפגע בזכותו למשפט הוגן. בית המשפט לערעורים דחה אף הוא את טענות המערער ביחס ליסוד הנפשי ומצא כי מסקנתו של בית משפט קמא בדבר מודעותו של המערער הייתה מוצדקת על סמך עברו התעבורתי. עוד קבע בית המשפט כי העונש שהטיל בית משפט קמא היה הולם ותואם את מדיניות הענישה, ואין די בנסיבות שהציג המערער, לרבות חידוש רישיון הנהיגה, כדי להצדיק התערבות בגזר הדין. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי לא נפלו טעויות מהותיות בפסק דינו של בית משפט קמא והעונש שהוטל היה סביר, ועל כן הערעור נדחה.