ת"א 1114/99

תקציר

התובעים, כ-300 תושבי ירושלים, טוענים כי עיריית ירושלים גבתה מהם ארנונה מופרזת, ולכן הם זכאים להחזר. העירייה שדרגה חלק מהנכסים, שינתה את סיווגם והגדילה את הארנונה הנלווית אליהם. עם זאת, הם החילו הפחתה רק על תושבים ותיקים, בעוד שתושבים חדשים ונכסים חדשים שילמו את מלוא הסכום, וכתוצאה מכך האפליה. בית המשפט פסק לטובת התובעים והורה לעירייה להשיב את המסים המופרזים, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה התבסס על פרשנות של חוקים שונים הקשורים לארנונה, שמטרתם לייצב את המשק באמצעות הגבלת העלאות מיסים. בית המשפט מצא כי פעולות העירייה עמדו בסתירה לתכלית חוקים אלה ויצרו אי שוויון. יתר על כן, העירייה נמנעה מלהצדיק את מעשיה או לבקש הבהרות מגורמים משפטיים, תוך הסתמכות על פרשנות בעייתית של החקיקה. פסק הדין הדגיש את אחריותם של גופים ציבוריים ואת ההשלכות של פגיעה בעקרון השוויון. השיהוי של התובעים בהגשת התביעה לא נחשב כסיבה מוצדקת לדחייה, שכן פעולות העירייה לא היו מאושרות. בעקבות זאת חויבה העירייה לשלם את הסכומים המגיעים להם, בתוספת ריבית, ולכסות את הוצאותיהם המשפטיות של התובעים.