עפ"ס 45857-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים: **נושא הערעור:** ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק, על רקע טענות המערער למשוא פנים וחוסר אובייקטיביות של השופט. **העובדות הרלוונטיות:** * הוגשה תביעת נזקי גוף. * המשיבות ביקשו וקיבלו מספר ארכות להגשת כתב הגנה וחוות דעת רפואיות, לעיתים קרובות לאחר חלוף המועד המקורי, ולעיתים אף מבלי שצוין בבירור כי מדובר בארכה אחרונה. * השופט המחוזי נעתר לבקשות ארכה, לעיתים "בדיעבד" (במעין אישור לאחר שהמועד חלף), ולעיתים קבע כי מדובר ב"ארכה אחרונה בהחלט", אך לאחר מכן אישר ארכות נוספות. * לאחר חלוף המועדים, המערער ביקש פסק דין בהיעדר הגנה. * כתב ההגנה הוגש באיחור (אך ללא חוות דעת רפואיות). * חוות הדעת הרפואיות הוגשו אף הן באיחור, אך התיק נמסר ל"תיוק" על ידי השופט, מה שהמערער ראה כקבלתן. * המערער הגיש בקשה לפסילת השופט, בטענה להתנהלות אקטיבית לטובת המשיבות, זלזול בבקשותיו, אי-קיום החלטות קודמות (של "ארכה אחרונה"), ופגיעה במראית פני הצדק. * הבקשה לפסילה נדחתה על ידי השופט המחוזי, אשר חייב את המערער בהוצאות. * הערעור הנוכחי הוא על ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה. **עקרונות משפטיים וחידושים (או יישום של עקרונות קיימים):** 1. **עילת הפסילה – חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט):** * **העיקרון:** בית המשפט העליון מדגיש כי אמת המידה לפסילת שופט מחייבת קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים". עניין זה הינו אבן יסוד בדיני פסלות שופטים, ומטרתו לשמור על אמון הציבור במערכת המשפט. * **החידוש/היישום:** הפסיקה בערעור זה מבהירה שוב את הגבול הדק בין ביקורת על החלטות דיוניות לבין טענה אמיתית למשוא פנים. בית המשפט העליון קובע באופן נחרץ כי **החלטות דיוניות-טכניות, הנוגעות לניהול ההליך, קביעת מועדים, ומתן ארכות, אינן מעלות כשלעצמן עילת פסלות**. גם אם מדובר בצבר של החלטות שאינן לרוחו של בעל דין, או שהן ניתנות בדיעבד, כל עוד הן אינן מעידות על "נעילת דעתו של המותב ביחס למי מהצדדים או לגופו של הסכסוך", אין בכך עילה לפסילה. * **חידוש/הדגשה:** הפסיקה מדגישה כי **טענות על אופן ניהול ההליך, היעדר הנמקה, או לקוניות יתר, הן במהותן טענות ערעוריות, ולא טענות פסילה**. זוהי הפרדה ברורה בין הליכים שונים והמטרות שלהם. 2. **שיקול דעת שיפוטי בניהול הליך:** * **העיקרון:** לשופט נתון שיקול דעת רחב בניהול ההליך, במיוחד בשלבי קדם המשפט. * **היישום:** בית המשפט העליון מציין כי השופט המחוזי פעל במסגרת שיקול דעתו, תוך ניסיון לנהל את ההליך ביעילות ולאפשר בירור לגופו של עניין. מתן ארכות, גם אם היו מרובות, נתפס כחלק משיקול דעת זה, ולא כ"סיוע אקטיבי" פסול. 3. **הבחנה בין "סיוע אקטיבי" פסול לבין ניהול דיוני:** * **העיקרון:** "סיוע אקטיבי" פסול, המוביל לפסילת שופט, מתרחש כאשר השופט מתערב באופן פעיל בהליך באופן המפלה צד אחד לטובת השני, או כשהוא נוקט עמדה נחרצת על בסיס הראיות עוד לפני שמיעתן. * **היישום:** בית המשפט העליון מבחין באופן ברור בין ההתנהלות בתיק הנדון לבין המקרה של "נעימי" (עליו הסתמך המערער). בעניין נעימי, השופט הביא ראיות מיוזמתו ונקט עמדה נחרצת. בתיק הנוכחי, ההחלטות ניתנו במסגרת בקשות הצדדים (המשיבות), ולא הובעה עמדה לגופו של סכסוך. לפיכך, ההתנהלות נתפסת כניהול הליך ולא כסיוע אקטיבי. 4. **מראית פני הצדק:** * **העיקרון:** עילת פסלות יכולה להתגבש גם מטעמים של מראית פני הצדק, כאשר התנהלות מסוימת, גם אם אינה מגיעה כדי חשש ממשי למשוא פנים, פוגעת באמון הציבור. * **היישום:** בית המשפט העליון קובע כי גם בחינת הטענות מנקודת מבט של מראית פני הצדק, לא נמצאה עילה לפסילה. ההחלטות הדיוניות, גם אם לא היו לרוחו של המערער, אינן פוגעות באופן קיצוני במראית פני הצדק באופן שיצדיק פסילת שופט. 5. **היעדר תצהיר לבקשות ארכה:** * **העיקרון:** תקנות סדר הדין האזרחי דורשות לעיתים תמיכה בתצהיר לבקשות מסוימות, אך לא תמיד. * **היישום:** בית המשפט העליון אינו רואה בחוסר דרישת תצהיר לבקשות ארכה עילה לפסילה, אלא מציין כי מדובר בטענה ערעורית הנוגעת לאופן ניהול ההליך. 6. **פסיקת הוצאות בהחלטת הפסילה:** * **העיקרון:** בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות בהחלטותיו, ופסיקת הוצאות אינה מעידה אוטומטית על חוסר אובייקטיביות. * **היישום:** בית המשפט העליון דוחה את טענת המערער כי פסיקת ההוצאות לחובתו בהחלטת הפסילה מעידה על משוא פנים. מדובר בהחלטה דיונית עצמאית, שאינה קשורה ישירות לדיון לגופו של עניין, ואינה מהווה עילה לפסילה. 7. **החלטות "בפתקית" והחלטות לקוניות:** * **העיקרון:** אופן הניסוח של החלטות שיפוטיות (לקוני, מפורט, "בפתקית") כשלעצמו אינו מהווה עילה לפסילה. * **היישום:** בית המשפט העליון דוחה את טענת המערער כי ההחלטות הלקוניות, ובפרט אלו מיום 19.6.2025, מבטאות זלזול. הדבר נתפס כחלק משיקול דעת השופט בניהול ההליך. **סיכום:** פסק הדין מדגיש באופן ברור את ההבחנה בין ביקורת לגיטימית על החלטות שיפוטיות (שניתן למצותה בערעור) לבין טענות פסילה המבוססות על חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט העליון מבהיר כי החלטות דיוניות, גם אם צברן או אופן ניסוחן אינם נוחים לצד מסוים, אינן מקנות עילת פסילה, כל עוד הן אינן מעידות על הטיית דין או פגיעה מהותית במראית פני הצדק. הפסיקה מחזקת את התפיסה כי לשופט שיקול דעת רחב בניהול הליכים, וכי התערבות שופט בהליך, במסגרת ניהולו, אינה נחשבת ל"סיוע אקטיבי" פסול, אלא אם היא חורגת מכללי ההתנהלות השיפוטית התקינה באופן קיצוני.