ו"ע 1115/04

תקציר

פסק דין זה נובע מתיק שהחל בשנת 1985 בעניין ערעור על דחיית תביעתו של חייל משוחרר להכיר במחלת יתר לחץ דם שלו כקשורה לשירות, ובכך לזכות אותו בקצבת נכות. המערער טען כי הלחץ הנפשי שנגרם עקב שירות המילואים גרם למחלתו. הוועדה המקורית, בראשות השופט יעקב ינון, דחתה את התביעה בשל היעדר ראיות מספיקות וקיומם של גורמים תורשתיים. על החלטה זו הוגש ערעור פעמים רבות, עד להתערבותו של בית המשפט העליון בשנת 1997, שהורה על בחינה מחודשת של המקרה על ידי הוועדה. לאחר שיהוי של 7 שנים, שמעה הוועדה, בהרכבה החדש, עדות חדשה מפי המומחה התומך של המערערת, ד"ר אילן זומר, בדבר הגורמים התורשתיים. עם זאת, הוועדה לא השתכנעה בקיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של המערער לבין שירותו הצבאי. עוד מצאה הוועדה כי אין אסכולה רווחת הקובעת קשר בין לחץ נפשי לבין יתר לחץ דם ראשוני, והנסיבות הקונקרטיות של שירותו של המערער לא הוכיחו די הצורך קשר סיבתי משפטי. זאת ועוד, הגורמים התורשתיים בעניינו של המערער הוכרו אף הם כגורם סיכון. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על ההחלטה המקורית. פסק דין זה אישר מחדש את פסקי הדין הקודמים והדגיש את הימנעותו של המערער מלהביא ראיות משכנעות לטענתו.