ת"א 13998-01-16

תקציר

השופט דוחה את כל שלוש הטענות שהוצגו בתיק המאוחד נגד הנתבעים בשל אי הבאת ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. במקרה הראשון (ת"א 13998-01-16) התביעה מבוססת על שיק שנחתם לכאורה על ידי הנתבע אדהם, אך התובע לא הצליח להוכיח כי החתימה על השיק אותנטית. בנוסף, הנתבע מוחמד טוען כי השיק ניתן לתובע להבטחת הלוואה ספציפית בסך 10,000 ₪, אשר נכללה בסך היתרה ששולמה לתובע. התובע אינו מצליח להפריך טענה זו או לספק ראיות לתנאי ההלוואה. במקרה השני (8224-04-17) טוענת התובעת כי אימאן חתמה על שטר חוב על סך 400,000 ₪ להבטחת חובותיו של בנה מוחמד. עם זאת, אימאן טוענת כי חתמה רק על שטר חוב של 200 אלף שקל, והתובעת לא הצליחה להוכיח אחרת. השופטת מצביעה על סתירות בגרסאות התובע ועו"ד מורקוס לאירועים ומציינת כי חתימתה של אימאן על שטר החוב על סך 400 אלף שקל אינה סבירה. יתר על כן, חוק הערבות מגביל את אחריותו של ערב יחיד לסכום הנקוב בחוזה, שלא צוין במקרה זה. המקרה השלישי (ת"א 16850-05-17) עוסק בשטר חוב של 100,000 ₪ שנעשה לכאורה על ידי ויסאל. גרסתה לאירועים, לפיה חתמה על שטר חוב ריק לשחרור בערבות עבור אחיה מוחמד, סבירה יותר מטענת התובע. השופט גם מצביע על אי התאמות בתאריכים ומטיל ספק באמיתות שטר החוב. כמו כן, השופטת מדגישה את אי עמידתה של התובעת בחוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות, המחייב מלווים לצרף לתביעותיהם הסכמי הלוואה ופרטים נוספים. התובעת, המפעילה עסק להלוואות, לא הציגה הסכמי הלוואה או פרטים ספציפיים על ההלוואות. אי ציות זה, יחד עם חוסר יכולתו של התובע לספק ראיות משכנעות, מוביל את השופט לדחות את כל הטענות. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.