עת"מ 45998-07-24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת העותרים נגד המשיבים. העותרים לא סיפקו כל סיבה משכנעת להתערב בשיקול דעתם של האחרונים, שהם גופים מינהליים. תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית, אלא לוודא כי החלטותיה של האחרונה סבירות, הוגנות ועולות בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות של הגינות, מידתיות, תום לב ושוויון. במקרה דנן מצא בית המשפט כי החלטות המשיבים בעניין ההפקעה היו שיקול דעת מקצועי סביר. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק נגעה לתכנית המוסדרת לביצוע עבודות בנכסי העותרים כדי לפנות מקום להרחבת כביש, בעוד שהעותרים לא הציגו תכנית מוסדרת חלופית. בית המשפט הדגיש כי נתון לשיקול דעתו של הגוף המינהלי לקבל החלטות מסוג זה, במיוחד כאשר ניתן הסבר הגיוני – במקרה זה אילוצים תקציביים והימצאות תשתיות קיימות. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענת המשיבים כי ההבחנה בין יחסם של העותרים לשכניהם מבוססת על הבדלים מהותיים, ולפיכך אין מקום לטעון לאפליה. עוד ציינה השופטת כי העותרים לא הצליחו לספק כל תשתית מקצועית לטענתם כי החלטת ועדת התכנון אינה עולה בקנה אחד עם מטרת ההפקעה. באשר לטענות העותרים בדבר היעדר הודעה מוקדמת, מצא בית המשפט כי מחדל זה לא גרם נזק ממשי ולכן לא פגע בחוקיות ההליך. לבסוף, אף שהעותרים אולי סברו כי קיימת תכנית חלופית טובה יותר, תפקידו של בית המשפט אינו להכריע לגופה של החלטת הרשות המינהלית אלא לוודא שהיא אינה פגומה; במקרה דנן, ההחלטה נמצאה מבוססת היטב ובגדר הסבירות המנהלית. כל צד יישא בעלויות שלו.