ע"א 4552/00

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה שלא לפסול עצמו מתיק של סכסוך כספי. המערערים טענו כי מספר החלטות שניתנו על ידי בית המשפט, לרבות צירוף נאשמים, חקירה נגדית של עדים וקביעת מועדי דיונים, היו שגויות והעידו על חוסר אובייקטיביות. המשיבים טענו כי הערעור הוא טקטיקת שיהוי וכי המערערים הסכימו בעבר להסדרים הפרוצדורליים. השופט קבע כי ההחלטות הן פרוצדורליות באופיין ואינן מצדיקות ביטול. יתר על כן, השופט מצא כי המערערים השתהו בהגשת בקשתם לפסילה, וכי תחושת משוא הפנים שלהם אינה עילה מספקת לפסילה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים. בפסק הדין הודגש כי תפקידו של השופט היה להכריע בסכסוכים ביעילות ללא משוא פנים, והנסיבות לא הצביעו על חשש ממשי למשוא פנים. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו בקשות פסילה המבוססות על החלטות פרוצדורליות אינן מצליחות בדרך כלל, וצדדים אינם יכולים להשתמש בהן כטקטיקות עיכוב בתיק.