המ"ש 3303-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שנמסרו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה בתיק המ"ש 3303-12-25 בוחבוט נ' מדינת ישראל ואח'** **רקע עובדתי:** ההחלטה עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תעבורה, אשר המועד האחרון להגשתו חל ב-5.2.22. הדוח נמסר למבקש ב-7.11.21 בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. המבקש שילם את הדוח ב-27.6.22, כלומר כ-7.5 חודשים לאחר קבלת הדוח, והגיש את הבקשה להישפט רק ב-8.12.25, כ-4 שנים לאחר המועד האחרון להגשתה. **העקרונות המשפטיים המרכזיים בהחלטה:** 1. **תשלום הדוח כהודאה והרשעה:** * **עיקרון:** סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") קובע כי תשלום דוח תעבורה ייחשב כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, אלא אם כן בוטל הדוח על ידי תובע משטרתי לאחר התשלום. * **יישום:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי תשלום הדוח על ידי המבקש מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, וחל עקרון סופיות הדיון. הודגש כי רק במקרים נדירים ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם, גם בטענה שהדוח שולם על ידי אחר. ההחלטה מתבססת על שורה של פסקי דין של בית המשפט העליון (רע"פ 8927/07, רע"פ 9543/10, רע"פ 2937/17, רע"פ 641/19) המדגישים את עקרון סופיות הדיון במקרים של תשלום דוח. 2. **השיקולים להארכת מועד להישפט (השוואה לביטול פסק דין שניתן בהעדר):** * **עיקרון:** בית המשפט מציין כי השיקולים להארכת מועד להישפט דומים לאלו המשמשים בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על פי הלכה פסוקה (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא), יש לבחון האם מתקיים אחד משני תנאים מצטברים: * קיום סיבה מוצדקת להימנעות המבקש מהגשת הבקשה במועד. * חשש לעיוות דין אם לא יינתן למבקש יומו בבית המשפט. * **יישום:** בית המשפט בחן את טענות המבקש לאור קריטריונים אלו. 3. **אי קיום דיון במעמד שני הצדדים:** * **עיקרון:** ההחלטה מתבססת על הלכה של בית המשפט העליון (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם) לפיה אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים כאשר מתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, וכל עוד המחלוקת אינה מצריכה בירור עובדתי. * **יישום:** בית המשפט קבע כי במקרה זה, המחלוקת בין הצדדים אינה מצריכה בירור עובדתי, ולכן ניתן להכריע בבקשה ללא דיון. 4. **חשש לעיוות דין:** * **עיקרון:** על מנת להוכיח חשש לעיוות דין, על הטוען להציג טעמים של ממש, הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל לשינוי התוצאה (כפי שנקבע ברע"פ סאלם). * **יישום:** בית המשפט דחה את טענת המבקש בדבר חשש לעיוות דין. הסיבות לכך הן: * המבקש לא צירף כל מסמך או ראיה עובדתית התומכת בטענתו. * טענת המבקש שהוא כופר בביצוע העבירה נחלשת על ידי דבריו הראשוניים, לפיהם "רק שמתי וואיז לא נגעתי יש לי מצלמה ברכב אני אלך לבית המשפט". בית המשפט מציין כי גם ראיה פוטנציאלית (סרטון מהרכב) לא הוגשה. * "כשלים ראייתיים" לכאורה בדוח אינם מהווים עילה לעיוות דין בשלב זה, בו מתבקש "משפט חוזר" ולא שלב מקדמי של ניהול מו"מ. 5. **שיהוי ניכר בהגשת הבקשה:** * **עיקרון:** סעיף 229(ה) לחסד"פ מאפשר לבית המשפט לקיים משפט גם אם הבקשה הוגשה באיחור, אך רק אם הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו ממנו להגישה, והיא הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה, או מנימוקים מיוחדים אחרים. * **יישום:** בית המשפט הדגיש את השיהוי המהותי של כ-4 שנים ממועד הגשת הבקשה האחרון ועד להגשתה בפועל, ללא כל הסבר ממשי לשיהוי. המבקש לא נתן הסבר מספק לשיהוי הניכר, ולכן אין הצדקה להארכת מועד. 6. **טענת "ניקוד" והטלת סנקציות על ידי משרד הרישוי:** * **עיקרון:** בית המשפט קבע כי אמצעי תיקון (כגון הטלת נקודות או סנקציות אחרות מצד משרד הרישוי) אינם מהווים עונש שמטיל בית המשפט, ולכן אינם נכללים בגדר השיקולים להארכת מועד להישפט. הדבר נובע מכך שהסנקציות הללו הן תוצאה של התנהלות תעבורתית כוללת של הנהג לאורך זמן, ולא תוצאה ישירה של ההרשעה הספציפית בגין דוח זה. * **יישום:** ההחלטה מצטטת פס"ד (עפ"ת (מרכז) 41611-10-21 כספי גד) הקובע כי טענה בדבר השפעת הודעת משרד הרישוי על אמצעי תיקון אינה מהווה טעם מיוחד שיש להתחשב בו. לכן, טענת הנזק שיגרם למבקש עקב נקודות אינה רלוונטית להליך. 7. **עקרון סופיות הדיון:** * **עיקרון:** בית המשפט מחויב לתת ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר שבשגרה. * **יישום:** הדבר משמש כשיקול מרכזי בדחיית הבקשה, וגובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. **חידושים או דגשים משפטיים:** * **הדגשת המעבר משלב של "משפט חוזר" לשלב מקדמי:** בית המשפט מחדד כי טענות בדבר "כשלים ראייתיים" בדו"ח, אשר אינן נתמכות בראיות של ממש, אינן רלוונטיות בשלב זה של בקשה "למשפט חוזר" (או במקרה זה, פתיחת הדיון לאחר תשלום). שלב זה אינו שלב של מו"מ או בחינה ראשונית של הראיות. * **הצורך בראיות ממשיות לטענת עיוות דין:** ההחלטה מדגישה שוב ושוב את הצורך בהצגת ראיות ממשיות (מסמכים, עדויות) התומכות בטענת עיוות דין, ואינה מסתפקת בטענות כלליות או בעובדות שאינן מגובות. * **הפרדה ברורה בין אחריות בית המשפט לאחריות משרד הרישוי:** ההחלטה מפרידה באופן חד משמעי בין סמכות בית המשפט לדון בבקשת הארכת מועד, לבין סנקציות שעלולות להיות מוטלות על ידי משרד הרישוי. בית המשפט אינו דן בהשלכות עתידיות של סנקציות מנהליות. * **התייחסות לנסיבות אישיות אל מול אינטרס ציבורי:** ההחלטה מראה כיצד בית המשפט מאזן בין נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש (קשיים כלכליים, רפואיים, פוסט-טראומה) לבין האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון, כאשר במקרה זה, האינטרס הציבורי גבר. **סיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט, בעיקר בשל תשלום הדוח המהווה הודאה באשמה, השיהוי הניכר והמשמעותי בהגשת הבקשה, והיעדר הוכחה לחשש לעיוות דין. הדגש העיקרי בהחלטה הוא על עקרון סופיות הדיון, הצורך בראיות ממשיות לטענות, והבחנה בין תפקידי הרשויות השונות (בית המשפט, משרד הרישוי). ההחלטה משקפת את הגישה המחמירה של בתי המשפט כלפי בקשות להארכת מועד כאשר עקרון סופיות הדיון רלוונטי, ובפרט לאחר תשלום דוח.