ת"א 1987/03

תקציר

פסק הדין סובב סביב פרויקט נדל"ן מורכב בישראל בו מעורבים לאורך השנים מספר שותפים ומספר עורכי דין/כונסי נכסים. המחלוקת העיקרית היא לגבי חלוקת שכר הטרחה בין כונסי הנכסים, ובפרט בין עו"ד רועי בר, שמונה תחילה לכונס נכסים יחד עם עו"ד דפנה מרגולין, לבין עו"ד גולדפרב, שהחליף את בר. השופטת פותחת בדחיית טענתו של עו"ד גולדפרב כי מימוש הקרקע מהווה תנאי מוקדם לזכאות לשכר טרחת כונס נכסים, ובמקום זאת בוחן את הפעולות שנקט המבקש לקידום הפרויקט. השופט מקבל את העובדה שמעשיו של בר תרמו תרומה משמעותית לקידום הפרויקט, למרות שהקרקע נמכרה לאחר שסיים את תפקידו. בהמשך מתייחס השופט לנסיבות עזיבתו של בר את תפקיד כונס הנכסים ודוחה את טענתו של עו"ד גולדפרב כי התפטרותו של בר בעקבות הסתבכות אישית, לרבות הליכים פליליים, צריכה לשלול את זכאותו לשכר טרחה. השופט מדגיש כי התפטרותו של בר אינה מפחיתה מתרומתו הקודמת לפרויקט. לאחר קביעת זכאותו של בר לשכר טרחה, השופט עובר לקבוע את השיעור המתאים. בר טוען כי עליו לקבל 90% ממחצית שכר הטרחה שנפסק לשני הכונסים הראשונים, ואילו גולדפרב טוען כי יש לחשב את שכר הטרחה על בסיס העבודה שבוצעה במהלך כהונתו. השופט מצדד בבר, ומכיר בעבודתו הענפה ובתרומתו לאורך שני עשורים, לעומת מעורבותו הקצרה יותר של גולדפרב. עם זאת, בהכירו בכך שגולדפרב ומרגולין הובילו בסופו של דבר את הפרויקט למכירה מוצלחת, קבע השופט כי שכרו של בר יעמוד על 55% מסך שכר הטרחה של הכונסים וחלקו של גולדפרב על 45%. בנוסף, השופט מורה לגולדפרב לשאת בהוצאות הבקשה, בסך 23,400 שקל, בשל עמדתו הנחרצת כי בר לא היה זכאי לכל תמורה. סכום זה ישולם ישירות לבר ולא מקופת כינוס הנכסים. לסיכום, השופטת מביעה צער על המריבות בין הצדדים, ומעודדת מקצועיות וכבוד הדדי. ההחלטה, שהתקבלה בהיעדרם של הצדדים, נועדה להביא לסגירת מעגל של הליך משפטי ארוך ומורכב המתפרש על פני מספר שנים וצוותים משפטיים שונים.