ע"פ 1053/08

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה שבפניו. הבקשה הנדונה מתייחסת לערעור על פסק דין שנדחה במקור בשל אי הופעתו של הנאשם. על פי הדין בישראל, ערעור יכול להישמע בעקבות ערעור שנדחה אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרותו של המערער או אם הדבר נחוץ למניעת עיוות דין. במקרה זה טען המבקש כי היעדרותם נבעה מחשש לחייהם הנובע מאיומים מצד בני משפחתה של המתלוננת. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו וקבע כי טענת המבקש אינה מתקבלת על הדעת. בהיעדר הצדקה משכנעת, על בית המשפט לקבוע כעת האם קיים חשש ממשי לעיוות דין. טענתו העיקרית של המבקש מערערת על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצא את עדותה של המתלוננת אמינה. ערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בעניינים אלה, וסיכוייה להצליח לערער על החלטות אלה קלושים. זאת ועוד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מפורט ומנומק היטב, תוך הסתמכות על עדותה של המתלוננת וראיות נוספות. מודעותו של המבקש לחומרת מעשיו אושרה גם במהלך עימות בין המבקש למתלונן. עוד טען המבקש כי יש להפחית בעונשם בשל נסיבות אישיות וחומרת העונש. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי יתערב בענייני ענישה רק במקרים חריגים, ואין זה אחד מהם. העונש שניתן על ידי בית המשפט הפרוצדורלי היה הולם ותואם מקרים דומים. הגנתה של המבקשת, שבמרכזה מנהגי הקהילה, לא שינתה את העובדה שבוצע אונס אכזרי. השופטת ד' ברק-ארז והשופטת י' קרא הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט י' אלרון והדגישו כי עונשו של המבקש היה מוצדק. לפיכך הבקשה נדחתה, והשופטים הגיעו למסקנה כי דחייתה אינה גורמת לעיוות דין.