ת"צ 820-05-13

תקציר

השופט פותח בהסבר על ייעודה ותפקידה של הארנונה ועל הדרכים העומדות לרשות העיריות לגבייתה. אלה כוללים הליך גבייה מנהלי, שהוא מוקד התיק הנדון. לאחר מכן מתווה השופט את הדרישות החוקיות להגשת תובענה ייצוגית, ומדגיש כי לתובע המייצג חייבת להיות עילת תביעה אישית נגד הנתבע וכי חייבות להיות שאלות מהותיות של עובדה או דין המשותפות לכל חברי הקבוצה. במקרה זה טוענת התובעת כי העירייה גבתה ארנונה שלא כדין ממנה ומאזרחים אחרים. עם זאת, השופט מטיל ספק בכך שתובענה ייצוגית להשבה יכולה להתבסס אך ורק על תקופת ההתיישנות, שכן מדובר בתביעת הגנה ולא ניתן לעשות בה שימוש יזום. יתר על כן, אין זה סביר כי ניתן לבסס עילת תביעה אישית כאשר החוב שנוי במחלוקת. השופט מסכים עם טענת העירייה כי יש לבחון כל מקרה של חוב שאבד עליו הכלח לגופו. יש להתחשב בנסיבות פרטניות, לרבות מועד יצירת החוב, האם אכן התיישן, והאם טענת ההתיישנות הועלתה בהזדמנות הראשונה. לפיכך, אין שאלה משותפת שתצדיק תביעה ייצוגית. במקום זאת, כל אחד מחברי הקבוצה ידרוש החלטה פרטנית נפרדת, מה שהופך את התביעה הייצוגית ללא יעילה ולא ראויה במקרה זה. השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לתביעה ייצוגית, ולפיכך את התובענה הייצוגית עצמה. עם זאת, מתוך הבנת מצבו הכלכלי של התובע, השופט מורה לתובע לשלם הוצאות משפט מופחתות בסך 10,000 ₪.