ע"פ 9338/01

תקציר

המשיב הורשע בחבלה בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, לאחר שדרס חיילים עם משאיתו ופצע אותם. בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עליו 42 חודשי מאסר בפועל, 30 חודשי מאסר על תנאי ופסילה מנהיגה למשך עשר שנים. המדינה ערערה וטענה כי העונש אינו מידתי ביחס לחומרת העבירה. בית המשפט העליון נעתר לבקשה, תוך שהוא מדגיש את כוונתו של המשיב לפגוע, את הרשעותיו הקודמות בעבירות הקשורות לחומרי נפץ ואת המצב הביטחוני הנוכחי. בית המשפט קבע כי העונש המרבי צריך להיות נקודת המוצא לקביעת העונש ההולם, במיוחד במקרים כאלה, כדי להשיג הרתעה ולשקף סלידה חברתית. היא החמירה את העונש ל-11 שנות מאסר, תוך שמירה על העונש המותנה ופסילה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט טירקל, התקבל בהסכמת השופטים א' ופרוקצ'יה.