בשג"צ 4748/06

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה לפטור מאגרה בערעור על החלטת הרשם, והדגיש כי הפטור מאגרה מותנה הן באי כושר כלכלי והן בקיומה של עילה מהותית, שהמבקש לא הוכיח. בית המשפט הדגיש נוהג נפוץ של מתן פטור משכר טרחה כדי למנוע לולאה פרוצדורלית שבה בעלי דין חסרי יכולת כלכלית חייבים לשלם שכר טרחה כדי להוכיח את אי כושרם. עם זאת, היא קבעה כי היעדר עילה שולל את ההצדקה לפטורים כאלה. דחייה ספציפית זו נעוצה בכך שהמבקש לא סיפק עילה ממשית לערעור, שכן עתירתו התבססה בעיקרה על כתבה בעיתון ללא ראיות או על הליכים טרום משפטיים שהושלמו. בית המשפט ציין את עברו של המבקש בהגשת מספר רב של הליכי סרק – 105 מאז שנת 1997 – ואפיין אותו כאדם סרבן. למרות מורת רוח שיפוטית והטלת שכר טרחה בתיקים קודמים, דפוס הפעולה שלו נותר ללא שינוי, הכביד על מערכת המשפט ופגע בזכויותיהם של בעלי דין אחרים. פסק הדין התייחס למסגרות משפטיות בינלאומיות העוסקות בהתדיינויות משפטיות טורדניות דומות עם צווי חסימה, ורמז על הצורך באמצעים כאלה בישראל כדי לצמצם פעולות משפטיות חסרות בסיס ולשמור על יעילות שיפוטית. לסיכום, בית המשפט קבע תשלום אגרה בתוך עשרה ימים, תוך איום במחיקת ההליך במקרה של אי תשלום, תוך הכרה בכך שהחוק הישראלי הנוכחי אינו מסמיך הוצאת צווי חסימה ללא שינויי חקיקה.