ע"ע 57914-09-11

תקציר

השופטים קיבלו את טענת המערער כי הערכאה הנמוכה יותר לא הייתה צריכה להתחשב בעברו התעסוקתי של המנוח לפני שנת 1992, שכן היא אינה רלוונטית להליך. השאלה העיקרית הייתה בנוגע לתביעת המנוח לשכר עבור שנת הלימודים 1996-1997. השופטים הגיעו למסקנה כי אין די ראיות כדי לתמוך בטענה כי פיטורי המנוח במאי 1996 בוטלו בהסכם בעל פה עם מנכ"ל העירייה ביולי 1996. טענתו של המנוח לא נתמכה בראיות תיעודיות כלשהן, והשופטים מצאו כי חוסר הבהירות באשר לתפקיד שיועד למנוח, כמו גם הניסיונות למצוא לו תעסוקה חלופית, מטילים ספק בגרסתו לאירועים. יתר על כן, השופטים ציינו כי הימנעותו של המנוח מנקיטת כל פעולה משפטית בנוגע לפיטוריו זמן קצר לאחר התרחשותה, למרות שהיה מיוצג על ידי עורך דין בהליך נפרד, מעידה על כך שידע שהפיטורים כדין או השלים עמם. השופטים בחנו גם ראיות שהציג המנוח לפיהן ייתכן שהעירייה ראתה בו עובד בספטמבר 2006, אך קבעו כי אין די בראיות אלה כדי לגבור על גורמים אחרים. בסופו של דבר החליטו השופטים לדחות את הערעור ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.