ע"פ 2092/05

תקציר

פסק הדין מסכם ערעור להמיר עבירת רצח בהריגה, או לחילופין להחיל עונש מופחת בשל מצבו הנפשי הבעייתי של המערער. בית המשפט החליט לקיים את גזר הדין המקורי ואת גזר הדין, ומצא ראיות מספיקות לכוונה מוקדמת וכוונה להרוג. טענתו של המערער התמקדה בחוסר שליטה בשל הפרעה נפשית נדירה, הפרעת מטען חבלה לסירוגין, אשר פגעה לכאורה ביכולתו לפתח כוונה להרוג. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות אינן תומכות באופן חד משמעי בקיומה של הפרעה זו וכי גם אם כן, היא לא עלתה לרמה של פגיעה משמעותית ביכולותיו הקוגניטיביות. בית המשפט הסתמך על חוות דעת מומחים ועל השתלשלות האירועים שהובילה לרצח, שהצביעו על כוונה מוקדמת ועל הלך רוח רציונלי ומבוקר. בנוסף, פסק הדין התייחס להפרעת האישיות האנטי-חברתית של המערער אך הגיע למסקנה כי היא אינה מגבילה באופן משמעותי את יכולתו להבין או לבחור את מעשיו, ולכן אינה מצדיקה עונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין. השופט א' רובינשטיין, יחד עם השופטים א' חיות וג' דנציגר, הסכימו עם ההחלטה, ולא מצאו עילה להתערב בהכרעת הדין ובגזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר.