ת"א 1171/99

תקציר

התובע, מתווך מקרקעין מורשה, הגיש תביעה נגד הנתבע על סך 37,210 ₪, בייצוג דמי תיווך בגין מכירת דירת הנתבע. הצדדים חתמו על הסכם תיווך המקנה לתובעת זכויות בלעדיות לשווק ולרשום את הנכס. בהסכם נקבע כי התובע יהיה זכאי לדמי תיווך אם הדירה תימכר בתקופת הבלעדיות, גם אם המכירה לא בוצעה באמצעות התובע. הדירה נמכרה בתקופה זו לדיירים שהתגוררו בה, אך המכירה בוצעה ישירות בין הנתבע לבין השוכרים, ללא מעורבות התובע. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לדמי התיווך. נמצא כי מעשיו של התובע היוו את הגורם היעיל למכירה, שכן מאמצי השיווק הובילו את השוכרים לרכוש את הדירה. לחילופין, קבע בית המשפט כי גם אם התובע לא היה הגורם היעיל, הרי שהסכם הצדדים מזכה את התובע בדמי תיווך, שכן הדירה נמכרה בתקופת הבלעדיות. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת כי ההוראה הרלוונטית בהסכם אינה תקפה, וקבע כי הצדדים רשאים להסכים כדין כי מתווך יהיה זכאי לשכר טרחה גם אם המתווך לא גרם לעסקה. עוד נמצא כי הנתבע הפר את סעיף הבלעדיות בהסכם בכך שמכר את הדירה שלא בתיווכו של התובע. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובע, שעבד כמתווך עצמאי במסגרת הארגונית של משרד התיווך אנגלו-סכסון, היה צד להסכם התיווך, בעוד שלמשרד עצמו אין אישיות משפטית. בהתאם לכך, נפסקו לתובע 14,769 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוצאות ושכר טרחה בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.