פר"ק 34468-01-12

תקציר

המבקשת, חברה המוכרת שטיחים, ביקשה להעביר 3,060,654 ₪ מנאמנים של חברה אחרת, אשר שיווקה את מוצרי המבקשת, על בסיס הסכם נאמנות לכאורה. המבקשת טענה כי יש להעביר אליה את הכספים ממכירת מוצריה, שכן הם מוחזקים בנאמנות על ידי החברה. אולם המשיבים, לרבות הנאמנים, הבנקים וחברות האשראי, התנגדו לבקשה בטענה כי אין הסכם נאמנות. בית המשפט הסכים עם המשיבים, וקבע כי ההסכם, על אף שיש בו אזכור של "אמון", אינו מקים יחסי נאמנות. במסמך, שפירט את תנאיו של הסכם מסחרי, נעדרו הוראות היוצרות מנגנון לזיהוי או הפרדה של קרנות נאמנות. כמו כן, התנהלות הצדדים לאורך השנים לא שיקפה קיומה של נאמנות, שכן הכספים לא נשמרו בנפרד, והחברה הורשתה לנכות תשלומים שונים מההכנסות. ניסיונו של המבקש לאכוף את הנאמנות בדיעבד, זמן קצר לפני קריסת החברה, לא צלח. ללא הסכם נאמנות תקף, תביעתו של המבקש לקבלת הכספים הספציפיים נכשלה. בנוסף, המבקש לא הצליח להוכיח את עקיבות הכספים, שכן הם לא היו מופרדים, ובית המשפט דחה את הטענה כי הבנקים וחברות כרטיסי האשראי היו צריכים לדעת על הנאמנות הנטענת. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין.